החופש הגדול מתקרב ואחד מילדיי ניגש אליי ואמר
"אבא, השנה אנחנו רוצים שיהיה לנו חופש חופש"
שאלתי אותו מה זה אומר "חופש חופש".
הוא ענה "שיהיה לנו כיף, שלא נילך למקומות שהם לא כיפיים, שיהיה רק כיף"
חייכתי ואמרתי לו בעז"ה אשתדל שיהיה ממש כיף.
בין הזמנים עבר וחודש אלול הגיע.
אני מגיע לבית המדרש בפתחו של חודש אלול, ופתאום אני שומע את אחד החברים מצהיר בקול "אני רוצה שחודש אלול יהיה אלול אמיתי".
הבטתי בו ושאלתי "מה זאת אומרת אלול אמיתי".
הוא ענה "שממש נתחזק".
עשיתי עצמי כמבין. ונזכרתי בילד שלי שרוצה שיהיה לו "חופש חופש", וגם אדם זה רוצה "אלול אמיתי, וממש להתחזק", ובשניהם עלתה לי אותה השאלה – בשביל שיהיה ממש כיף, צריך לדעת מה לא עושה לי כיף. ובשביל שנתחזק אני צריך לדעת במה אני חלש.
כל זמן שלא נדע מה לא כיף, ובמה אני חלש, לא אוכל לעשות רק כיף ולא אוכל להתחזק!
בשביל שנבין את הדברים לעומקם נתבונן יחד במצב ששכיח בחיינו ולעיתים אף מידי יום.
כשאדם רוצה ליסוע למקום מסוים שאינו מכיר, מה כולם עושים, לוחצים על ה"וויז", ובכדי שהוייז יעזור לנו הוא משתמש בשלושה שלבים,
שלב ראשון – הוויז מקדים ושואל, מה המיקום שלך, היכן אתה נמצא.
שלב שני – רק אח"כ יוכל האדם לרשום את המקום שאליו הוא רוצה להגיע.
השלב השלישי – הוויז מוצא את הדרך הקצרה ובונה את המסלול.
כך גם בחיינו, כל זמן שהאדם לא ביצע את השלב הראשון, קרי אינו יודע היכן הוא נמצא, היכן הוא עומד, לא יוכל להגיע אל המקום שאליו הוא חפץ להגיע.
לא ניתן להגיע ליעד כל עוד האדם אינו יודע היכן הוא נמצא כעת, ולכן השלב הראשון בתיקון המידות ובהתחזקות ועלייה רוחנית הוא לדעת היכן אני נמצא.
ומטרתנו במאמר זה היא להבין היכן אנו נמצאים. אולי זה נשמע קצת מוזר, מה הפירוש היכן אני נמצא, אני גר ב…… ועובד ב……..
אך לא לזאת הכוונה.
בכדי להתקדם נצרך לדעת היכן אני נמצא בסולם המידות. בכל מידה ומידה האם אני מאוזן או שמא ישנה נטייה לאחד מן הצדדים. האם ההתנהגויות שלי טובות ומועילות או שמא לעיתים הן חסרות איזון, לשם כך נתבונן בשתי שאלות כהקדמה קצרה להבנת הנושא.
יצא לכם להתבונן ולחשוב מדוע ילדיו של אדם דומים לו. למה בכל ילד ניתן לראות את הוריו, לפעמים יותר את אבא, לפעמים יותר את אמא, לפעמים בצבע את אבא ובמבנה את אמא וכד'. למה ילדים לא נולדים עם פרצוף לא קשור???
דבר שני שעלינו להתבונן בו הוא, חז"ל אומרים (קידושין ע) "כל הפוסל במומו פוסל". פירושם של דברים שאם אני אומר על אנשים שהם אנוכיים כנראה שיש בי אנוכיות, אם אני אומר שאנשים הם ביקורתיים כנראה שיש בי את התכונה הזו. אם אני נוטה לומר שאנשים לא יודעים להקשיב או שלא יודעים לעזור או שהם חסרי אכפתיות זאת אומרת שאני הוא זה שלוקה בכך. והשאלה היא מדוע. מנין לחז"ל שאם אני אומר שאנשים הם חסרי אכפתיות כי כך הם מתנהגים כלפיי, או אני אומר שאנשים מכורים ביקורתיים כי כל הזמן הם מעירים לי הערות, מדוע לומר שהבעיה נמצאת בי ולא בהם?
כעת נכנס יחד לעובי הקורה.
מכירים את המציאות הזו שאנשים שעברו בילדות חוויה כואבת, כמו למשל כאב בצורת החינוך ובהתנהגותם של הוריהם, ובתור ילדים הבטיחו לעצמם שהם לא יתנהגו כמו ההורים שלהם ואפ' נשבעו על כך, וב"ה הם התחתנו, הקימו בית, ופתאום הם מוצאים את עצמם מתנהגים בדיוק כמו ההורים שלהם.
זה יכול להיות שהם גדלו אצל הורים קרים מדי, או אצל הורים חונקים מרוב הגנת יתר, או אצל הורים שהגבולות שלהם ממש נוקשים, או אצל הורים קמצנים, או אצל הורים כעסנים וצעקנים, והם חשו עד כמה זה התנהגות מקולקלת, הם חוו כמה ההתנהגות הזו כואבת ולא מועילה
ובסופו של יום הם מוצאים את עצמם מתנהגים בדיוק אותו דבר או שהם ברחו לקיצוניות השניה,
אם ההורים היו קמצנים, אם יהיו פזרנים, אם היו היו כעסנים, הם יהיו ממש רגועים ונוחים, נחמדות יתר. אם ההורים שלהם חנקו אותם, הם כמעט ולא יתנו לילדים שלהם גבולות.
התנהגות קיצונית לצד שני, כמובן לא מאוזנת, ולרוב מביאה בדיוק לאותו מקום ממנו הם ברחו.
והשאלה היא למה אנשים חוזרים שוב ושוב על ההתנהגותם של הוריהם?
למציאות הזו יש שתי סיבות. הסיבה הראשונה היא – כשאנו גדלים בבית הורינו, ישנם התנהגויות שאנו נהנים מהם, שהן משמחות אותנו, ויש התנהגויות שהם גורמות לנו להרגיש רע, לסבול ולכאוב.
למשל, אם הורינו הקשיבו לנו, חשנו הבנה, ושמעריכים את דברינו, לעומת זאת אם הורינו לא הקשיבו לדברינו, לסיפורנו, לשאלותינו, חשנו שאנו חסרי ערך, חסרי חשיבות.
אם הורינו נהגו להעלם מן הבית חשנו נטושים ועזובים, לעומת זאת עם הורינו קיבלו אותנו בשמחה כשחזרנו מהמוסד הלימודי, חש בייתיות, חמימות ומשפחתיות.
כך גם אם הורינו חיבקו אותנו, אמרו לו שהם אוהבים אותנו, והתייחסו אלינו כילדים אהובים, חשנו שאנו אהובים ורצויים, אך אם הורינו דאגו להזכיר לנו שוב ושוב שהנוכחות שלנו מפריעה להם לשקט, לניקיון, למצב הכלכלי, או צעקו עלינו כשליכלכנו מעט את הריצפה או שברנו כלי פשוט, ההתנהגויות הללו גרמו לנו לחוש שאנו לא אהובים ולא רצויים ושדברים חומריים שערכן נמוך חשובים הרבה יותר מאיתנו.
כל תחושה שההורים שלנו חשו כלפינו, נספגה בנו והפכה להיות חלק מאיתנו.
אם הם חשו שאנו לא רצויים להם, אנו חשים לא רצויים. אם הם חשו שאנו מאכזבים אותם, אנו חשים אכזבה. אם מבחינתם מי שלא מביא מאה במבחן הוא לא שווה ולא מוצלח, התחושה הזו נספגה בנו.
התחושות שהם חשו כלפינו נטמעו בנו, וממלאות אותנו.
כעת נעבור להבין מה קורה כשהתחושות השליליות של הורינו נטמעו בנו.
בתוך הלב אנו חשים את הכאב שאיננו שווים, לא רצויים, מלאי אכזבה תסכול או בדידות. רוצים מאוד שהכאבים הללו יעזבו אותנו, רוצים להרגיש בעלי ערך, שווים, רצויים, אהובים וחשובים. אבל תכל'ס אנו מרגישים אחרת, וזה ממש קשה להרגיש כל הזמן לא רצוי, או מאוכזב.
הרגשות הללו ספוגים בנו. רגשות הכאב שנוצרו באדם כתוצאה מהתנהגותם של הדמויות המשמעותיות בחייו, נספגו בתוכו והן מנהלות אותו. כלומר כשההורים העירו שוב ושוב וגרמו לילדם לחוש, ביקורת, זלזול השפלה וקרירות גדולה, התחושות הללו הפכו להיות חלק ממנו, והתחושות והרגשות הללו מנהלות אותי, קובעות לאדם את נקודת המבט על עצמי, על אשתו / או בעלה על ילד ועל הסביבה.
זו הסיבה הראשונה שאנו משכפלים את ההתנהגות השלילית של הורינו.
הסיבה השניה נקראת 'הזדהות'. כאשר ילד גדל למשל אם הורים אלימים, זה יכול להיות עם אלימות פיזית וזה יכול להיות מילולית או רגשית.
תחילה הוא אומר לעצמו אני לא רוצה להתנהג כמותם, זו התנהגות ממש רעה ובלתי נסבלת, אני לא רוצה להיות כמו אבא שלי או כמו אמא שלי, אבל בתוך תוכו יש גם חלק פנימי שרוצה אבא ואמא, יש בתוכו חלק שרוצה להאמין שאבא שלי הכי טוב, הכי חזק, אבא שלי עושה את הדברים הכי נכונים,
שאמא שלי היא האמא הכי טובה בעולם, ומכיון שאין אפשרות לילד להתנהג אחרת מהוריו, במקום להתנגד להם הוא מצטרף, כלומר הוא מזדהה עם ההורה שזו אכן ההתנהגות הטובה ביותר, האפקטיבית ביותר, ולכן הילד מחכה את התנהגותו של ההורה וממשיך להתנהג כמו הוריו.
לא לחינם תראו אנשים שמתרפקים על תקופת הילדות, למרות שאדם מן הצד המאזין, חושב לעצמו, אילו חיים אומללים היו לו. אז למה הוא כל כך מתרפק על ילדות כל כך עגומה ואומללה?
ולא רק זאת, יהיה ניתן לעיתים לשמוע את אותו אדם כועס על דרך החינוך של הוריו, על היחס שלהם כלפיו, ועל כל העוול שעשו לו, אז מדוע בזמנים שונים או אפ' תוך כדי דיבור הוא עלול להתרפק על ה"אושר" שחווה בילדותו.
זאת משום שהוא חווה הזדהות עם הוריו, עם התנהגותם, עם חשיבתם ועם התחושות הדומיננטיות שלהם. אלו שתי הסיבות שגורמות לאנשים להתנהג בדיוק כמו ההורים שלהם, למרות שהם הבטיחו לעצמם ואפ' נשבעו שהם לא יתנהגו כמותם, אבל תכלס' הם כפילים של ההורים שלהם.
ולכן לאחר שלמדנו שהוויז מלמד אותנו שבכדי להגיע לייעד, הדבר הראשון שצריך לדעת הוא היכן אנו נמצאים, וכדי להבין היכן אנו נמצאים עלינו להתבונן בכל ההתנהגויות של הורינו ולבדוק האם אני מחכה אותן, האם אני מתנהג בדיוק כמוהם או שמא הקצנתי לצד השני ועדיין התנהגותי אינה מאוזנת.
לדוגמא : זה יכול להיות בדרך שבא אני משיג דברים מילדיי למשל, האם כשהם לא נענים (או שכבר בפעם הראשונה) אני צועק, מאיים, משתמש בסחיטות ריגשיות וכד' כפי שהוריי נהגו. האם משתדל להאשים אחרים בטעויותיי. האם אני תחרותי מאוד ולא מסוגל להפסיד. האם אני לא אומר 'לא' ישירות ומשתמש בצורות עקיפות כמו פאסיביות או מניפולטיביות. האם אני שוב ושוב מותח ביקורת על עצמי כפי שהוריי התנהלו.
זו דרך אחת להבין במה אני צריך להשתנות.
הדבר השני להבין שהדרך בה אני חווה את העולם היא סובייקטיבית. כלומר הדרך בה אני חווה את העולם היא לא בהתאם למציאות, אלא מתוך החיים הרגשיים שלי, וככל שאני רואה שליליות בעולם ומכליל, זאת אומרת שאותה שליליות קיימת בתוכי.
זה אומר שאם אני רואה שיש הרבה אנשים ביקורתיים כנראה שזה קיים בי, אם אני רואה המון אנשים קמצנים כנראה שזה קיים בי, כך גם אם אני פוגש אנשים רבים נצלנים או אנוכיים.
ועל כן הדרך לתיקון המידות היא להיות קשוב לעצמי ולשיב לב, במה אני מאשים אנשים אחרים (בהכללה), שהם אנוכיים, שתלטנים, חסרי הבנה, קמצנים, נצלנים, אפתיים, עצבניים ולהבין שזוהי בעצם השלכה של עצמי על האחרים, מי שאני חש בתוכי, אני רואה בכך את הסביבה, דרך המשקפיים שלי.
אם גדלתי בצורה ביקורתית אז אני יחוש ביקורת, ואתנהג בצורה ביקורתית, ואחוש שכולם ביקורתיים כלפיי.
כעת ניתן להבין לעומק את דבריו של דוד המלך בתהלים [נא] שאומר "וחטאתי נגדי תמיד".
פשטות המילים משמע שכל הזמן הוא זוכר את העבירות שלו, את כל הדברים הלא טובים שהוא עשה.
וקשה אם מטרתו להתחזק, להיות במקום אחר, אז למה הוא שוב ושוב מזכיר לעצמו את העבר שלו, הרי זה עלול לייאש אותו?
אלא שחטא אין פירושו עבירה, אלא חסרון. כמו להחטיא את המטרה.
דוד המלך שאומר וחטאתי נגדי תמיד פירושו אני מודע לחסרונות שלי, שהם אלו שהביאו אותי לעבור על רצון ה'.
על ידי כך שאני ער לחסרונות שלי, אני יודע איך להתמודד איתם, אני יודע איך לבנות תוכנית שתעזור לי להתגבר עליהם.
לסיכום. למדנו שבכדי לתקן ולהגיע לדרך חדשה, ראשית עלינו לדעת מהי נקודת המוצא שבה אנו נמצאים, וכדי לזהות את נקודת המוצא עלינו להתבונן בשני דברים א' האם אנו מחכים את התנהגותם של הורינו. ב' השלכה – מה הדרך בה אנו חווים את העולם, ומתוך כך שנשים לב מה אנו רואים ביום יום, איזה סגנון של אנשים שאנו חשים שהם נמצאים סביבנו, כך נגלה מי אנחנו.
שנה טובה ומתוקה והמון ס"ד, ויהי רצון שנזכה לגאולה השלימה במהרה.