בחיינו אנו רואים מערכות יחסים נרקמות ונבנות, ולעיתים אנו רואים גם התפרקות של מערכות יחסים, בין בני זוג, בין חברים וידידים, שאלו מותירים את הצדדים מתוסכלים, בודדים ומאוכזבים.
והשאלה היא: האם ישנה נוסחא משובשת שהיא זו שמובילה את רוב רובם של החברויות לפירוק?
אם נגלה מהי הטעות שעשו רוב החברים ורוב הזוגות שהובילה אותם לפירוק החברות והשותפות, נוכל להיזהר מלהיכשל בדרך זו, נוכל להכיר את הדרך הקלוקלת ולהימנע מללכת בה.
הבה נתבונן במגילת אסתר, באחד הרגעים ששינו את התמונה מאה שמונים מעלות, נעמיק לתהליך שהתרחש שם, ונלמד לחיינו.
אחשוורוש עשה משתה לבני שושן, משתה שאחת מהסיבות שעמדו מאחוריו הינו השמחה והאושר שלו בנישואיו עם ושתי, שבעינו היא אשה יפה מאוד.
כשהציבור המזומן אכל, שתה, נהנה, האוכל קירב את הלבבות, ומתוך שיח גויי הרוחות התלהטו סביב השאלה איזה נשים יותר יפות, המדיות או הפרסיות, השוודיות או ההודיות.
תוך כדי ויכוח לוהט הגיעה השאלה לאוזניו של המלך שהיה שתוי. מששמע המלך את השאלה, במקום להתווכח על תאוריות חסרות הוכחה, החליט להוכיח לכולם הוכחה ניצחת, מי היא האשה היפה ביותר, ומדיבורים עבר מיד למעשים. הוא פנה אל הסריסים ואמר להם להביא את ושתי כשרק כתר מלכות לראשה. במילים אחרות ערומה.
אולי בקשת המלך נשמעת 'חסרת טקאט' בלשון המעטה, ומתוך המבט שלנו אנו חשים במצב ביש בו שהתה המלכה, שהרי ודאי לא רצתה לבוא כך?
אולם בדברי חז"ל מבואר אחרת לגמרי. חז"ל מבארים שחלק ממטרת המשתה הייתה להחטיא את היהודים, ומסמר המשתה היה לגרום לחוסר צניעות וגילוי עריות.
ושתי ממש רצתה וציפתה להגיע כך למשתה, אלא שהסיבה שבסופו של דבר היא לא הגיעה, מפני שפרחה בה צרעת או שגדל לה זנב (מחלוקת בגמ').
כעת נתבונן בתקשורת שבין המלך למלכה, ונוכל לראות בה התנהלות די מצויה בין בני אדם, ומשם נוכל גם ללמוד לחיינו מהו הנזק של תקשורת קלוקלת, ומאידך גיסא כיצד לשפר את התקשורת שלנו ולא להגיע ח"ו לסיומן של מערכות יחסים עקב תקשורת לקויה.
בואו נשים לב לתקשורת של אחשורוש וושתי כמבואר במדרש:
תחילה פנתה אל שכלו ואמרה, מה יקרה כשאתייצב לפניך, הרי אם יאמרו שאני אכן יפה, אז יקנאו בי ועלולים להרוג אותך, ואם לעומת זאת, יאמרו שאינני יפה אז יפגע כבודך ללא תקנה.
אולם אחשורוש לא השתכנע.
ואז פנתה היא אל רגשותיו ואמרה בלשון חצי מנופלטיבית: האם אני יותר גרועה מהנידונים למוות, שניגשים אל מותם בלבוש הולם, ואילו אתה אינך חס על כבודי.
אולם שוב אחשורוש לא השתכנע.
וכעת עברה ושתי לשלב המכריע, לקלף האחרון והמנצח, ואז היא התקיפה אותו, זלזלה בו והשוותה בינו לבין אבא שלה.
וכך אמרה: אתה פשוט משוגע, כיצד אתה מעיז לבקש בקשה כזו ממני להופיע ערומה בפני אורחיך, אולי אתה לא זוכר, אבל אני כן זוכרת שהיית שומר האורוות של אבא שלי. אילו אבא שלי היה חי, לא היית חולם להינשא לי.
ובכלל, ראוי שתלמד הנהגה אחת מאבא שלי. אבא שלי יכל לשתות כמו אלף איש והשתיה לא שיבשה את דעתו, ואילו אתה שתית מעט ותראה להיכן הגעת.
נקל לתאר את הרגשתו של המלך. הוא רצה להתרברב במראה של אשתו, וכעת אשתו השפילה אותו עד עפר.
משם ואילך כולנו יודעים, שהוא התייעץ מה לעשות במלכה ושתי, עד שב"ה היא נהרגה בו ביום.
מה לדעתכם היתה ושתי יכולה לענות ולצאת מהסבך ממש בקלות?
אילו ושתי היתה מדברת על רגשותיה, סביר להניח שאחשורוש היה מבין אותה, ומשאיר את מסמר המשתה לפעם אחרת, וכנראה שעד הפעם הבאה כבר יתפכח מיינו, ואשתו תעשה איתו שחנ"ש על הנושא.
אילו ושתי הייתה אומרת בצורה פשוטה "כבוד המלך, אני אכן רוצה להגיע, אבל אני לא מרגישה טוב, הלילה אני אשן טוב וארגיש יותר טוב ומחר אני אבוא מלאת אנרגיה". סביר להניח שהמלך היה מבין אותה, ומשחרר אותה.
אולם ושתי לא איפשרה לעצמה לדבר על רגשותיה, היא נקטה בתקשורת לקויה, שבנויה מתהליך של שלושה שלבים, שלב א' שכל. שלב ב' האשמות. שלב ג' התקפה וזלזול. מבלי לראות את נקודת המבט של הצד השני, וכך הביאה את עצמה למותה המהיר, וזו צורת התקשורת שמביאה למותם של מערכות יחסים רבות.
ושתי ב"ה נתלתה, אך מצורת התקשורת שלה נלמד כיצד לא להתנהג, וכיצד לשפר את התקשורת שלנו ולחיות במערכות יחסים בריאות ומלאות שמחה ואושר.
פורים שמח
