"הם גונבים את כל הכסף של המדינה. הם הורסים את העצים והטבע בחג סוכות.
הם שורפים את החמץ וגורמים להתחממות ובעיות באקלים.
הם משביתים את המשק על בסיס קבוע.
כשמבקשים מהם לתרום למדינה הם טוענים שהרבנים שלהם לא מסכימים, וגם כשהם קמים לעבודה, זה רק לאחר תפילה ופת שחרית, וגם באמצע היום הם יוצאים שוב להתפלל".
אלו היו דבריו של המן בשבתו עם אחשורוש לקפה אחד על אחד.
דברים שלא מביישים כתב תקשורת מצוי.
אחשורוש שומע את דברי המן ומהנהן לאות הסכמה, אך המן לא נותן לאחשורוש להשחיל מילה, והוא ממשיך: "כל נסיון לערבוב בין גברים לנשים, בין יהודים לגויים הם נמנעים, הם מתייחסים אלינו כמצורעים, וכששואלים אותם למה, הם אומרים שכך הרב שלהם אמר להם. אתה מבין כבוד המלך, הרב הזה שמקבל כסף מהמדינה, הרב הזה שחי על חשבוננו, הוא זה שאומר להם להתרחק מאיתנו, הוא זה שאומר להם שאם ניגע בטעות ביין שלהם שמיד ישפכו אותו לשירותים, ואילו אם זבוב נפל לכוס, הם יזרקו את הזבוב וישתו, אתה מעכל את זה שאנחנו יותר גרועים מזבובים".
המלך מפנים את הדברים ופניו מאדימות בכעס, אך בד בבד פורך את ידיו כאומר 'נו, מה אפשר לעשות, אנחנו חיים עם נצלנים, עם עלוקות, אבל אין ברירה אחרת'.
אבל המן לא מרפה. המן דופק על השולחן ואומר "כבוד המלך, יש ברירה, יש תקווה. ניתן להעלים את כולם מעל פני האדמה, אחת ולתמיד".
המלך מהנהן, ואומר "תאמין לי הייתי רוצה להשמיד אותם יותר ממך, אתה לא יודע כמה אני שונא אותם, אבל אתה יודע שבתור מלך זה לא הדבר הכי טוב בשבילי, וחוץ מזה אני מפחד מאלוקים שלהם, הוא פגע בעמלק, בסיחון ועוג, וגם בנבוכדנצר סבא של ושתי, אני ממש חושש".
המן מקשיב לדברים, אבל הוא לא זה שיוותר.
המן משיב "כבוד המלך, אתה צודק, פעם היה באמת מה לחשוש ממנו, אז הוא היה צעיר, אבל היום הוא כבר הזדקן, הוא חלש מכדי לפגוע בך", מילים שלא מביישות כופרים המשתייכים ליד הכהה.
זוהי השיחה שהייתה בארבע עיניים בין אחשורוש להמן.
והשאלות זועקות.
- מדוע המן דיבר רע על עם ישראל, מה כל כך הציק לו בהם, אמנם ירדה שנאה לאומות העולם בשעת מעמד הר סיני, אולם מדוע רק המן ניחן בשנאה כה גדולה?
- כיצד המן שכח שחגים ומועדים גוררים קניות מרובות, אוכל ביגוד תכשיטים ועוד ועוד, שאלו מעודדים את היצוא והיבוא ומכניסים הון רב לקופת המדינה?
- כיצד שכח המן שריבוי ילודה מגדיל את הצורך בדיור ומכניס סכומי עתק לקופת המיסים?
- מדוע שכח המן ששבתות וחגים מטיבים גם עם סוחרי הגויים בכך שישנו יום שבו גם הם יוכלו לנוח מבלי לחשוש מתחרות סיטונאית משכיניהם היהודים?
- עם ישראל גומלי חסדים. למה התעלם המן מההתנדבות וממעשי החסד הרבים שנעשים במדינה בזכות היהודים, גמחי"ם ועמותות לרוב המסייעים לכל אדם הנזקק לעזרה, מדוע חפץ היה להשמידם ולפספס את כל ארגוני החסד והסיוע?
- מדוע הוא חש כה מנוצל ואומלל מול שכיניו היהודים, והאם זו אותה הסיבה להתנהלותם של אנשי מיקרופון שונים בתקופתינו?
בכדי להבין את דפוס התנהגותו של המן, נצטרך לעמוד על התנהגותו בזמנים שונים.
המן עסק לפרנסתו בספרות, ביום מן הימים נבחר ונהיה לאחד משבעת יועצי המלך. התפקיד הזה לא הספיק לו, והוא רצה יותר, הוא רצה להתקדם ולהיות משנה למלך ולאחמ"כ לעלות לשלב הבא… עם כל מה שנצרך לשם כך. בנוסף הוא דאג שעשרה מבניו יקבלו תפקידים חשובים בממלכה, וככל שהמן חש שהוא מתברג בממלכה כך גדלה הערכתו העצמית. ביום בו ראה שישנה אפשרות להרוג את ושתי, עמד בכל הכוח ויכולת השכנוע שלו, בכדי להביא להריגתה מתוך מטרה שבתו הבוגרת תהיה למלכה. לאחמ"כ ברגע בו נבחר להיות משנה למלך ביקש להגדיל את כבודו, ולשם כך חקק חוק חדש שכולם חייבים להשתחוות לו, אולם לצערו אדם אחד לא השתחווה כלל להמן.
בכל פעם שהמן רואה שהוא עובר ליד מרדכי, ומרדכי אינו כורע, המן חש דחייה זלזול ולא שווה. שמא תאמרו מניין לי לדעת כיצד המן הרגיש.
לשם כך נקשיב יחד לדבריו בשיחתו עם אשתו בערבו של יום בחזרתו מהמשתה עם אסתר ואחשורוש "וכל זה איננו שווה לי בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי…". כל הכבוד, המשרה, הגדולה, לא שווים כלום כלום כשאני רואה אדם אחד שלא משתחווה.
ואכן אשתו מבינה לליבו ואומרת לו יעצו עץ גבוה חמישים אמה בשביל לתלות את מרדכי. והמן מאזין ומיישם מיד את דבריה. הוא מפרק את הקומה השניה שבביתו, לוקח את הקורה "הקיר תומך' ומשלשל אותו למטה ומעמיד אותו בשביל לתלות את מרדכי.
בערב בו שוחח עם אשתו על הכאב כשמרדכי לא כורע, קיבל את עצתה, באותו ערב פירק את ביתו, באותו ערב בנה את הקורה מחוץ לביתו. אלו מטלות רבות בשביל ערב אחד. צריך כמות גדולה של רגשות שליליים, כעס שנאה ותסכול עוצמתיים בכדי לפעול בשיא המרץ והמהירות, במטרה אחת בכדי להרוג את מרדכי.
אך מדוע רצה גם להרוג את כל היהודים והיה מוכן לשלם בשל כך עשרת אלפים ככר כסף?
כשאדם רואה שלשכינו טוב. כשאנשים רואה את זולתם חי ברוגע, בשמחה, או בעושר והמביט לא חי באותה רמה, הוא עלול לצבור קנאה גדולה בפרט בכל פעם כשהוא רואה את שכינו.
ככל והאדם חש חסר, ככל שהאדם מעניק לשכינו הערכה על הישגיו ומאידך גיסא חש חסר הערכה בפנימיותו, כך הקנאה גדולה, ואת מקומה תתפוס שנאה גדולה לשכינו.
ככל שהאדם חש חסר ערך עצמי כך הוא נזקק למעשים וסמלים חיצוניים שיחזקו את הערכתו ושוויו, ולכן הוא מחפש תפקיד חשוב שיגרום לו להרגיש חשוב ובעל ערך, לכן הוא ירכוש ביגוד ואביזרים ממותגים שונים מתוך מחשבה שאלו יגרמו לו לחוש בעל ערך. תפקידים, מותגים והרבה רעש וצילצולים.
המן רואה את עם ישראל אשר חי על פי התורה הקדושה עם חיבור רוחני לבוראו, עם אשר חי במשפחתיות, עם שמחה, עם משמעות, עם שורשים, עם דרך ברורה, עם רבנים שמטווחים את הדרך, ליבו יוצא מקנאה.
המן רואה שהוא היה צריך להתאמץ ולעשות כל שיבכולתו בכדי להתקרב אל המלך, בו בזמן שמרדכי לא עשה לשם כך דבר. מרדכי גר בשושן, הרחק ממקום הממלכה, אלא שאחשורוש רצה כיסא מיוחד שנוצר בשושן ומחמת שלא ניתן להעבירו לעיר הבירה, לכך העביר את ממלכתו לשושן ו'איך שהוא' מרדכי נהיה לאחד מיועציו של המלך, כל אלו גרמו להמן לקנאה גדולה שהפכה לשנאה יוקדת.
בכל פעם שהמן ראה יהודי, בכל פעם שהוא ראה את מרדכי היהודי, הוא חש חסר הערכה עצמית, הוא חש לא שווה כלום. והתחושה הזו הרגה אותו, הוא לא היה מסוגל לסבול אותה ולשם כך הוא עמל בכל כוחו במטרה למחוק את העם היהודי.
חז"ל אומרים שהמן היה אלוף העולם בלשון הרע. לא היה מתחרה ביכולת שלו לדבר לשון הרע.
מה היה מיוחד כל כך בלשון הרע שלו? מה הוא שונה מכל סתם אנשים שמרכלים זה על זה?
הייחודיות של המן הייתה שהוא ידע להפוך כל דבר טוב לדבר רע, ולהצליח לשכנע בכך את סביבתו.
במקום לטפל בתחושה שהוא חסר ערך, הוא ניסה להשיג אותה על ידי שינויים בסביבתו. על ידי השפלה וזלזול באחרים.
זו אכן מיומנות מיוחדת, שזוכה לה רק מי שהוא חסר הערכה עצמית וחש קנאה ושנאה עצומה.
ובאשר לשאלתינו האחרונה, האם זו אכן אותה ייחודיות ומיומנות של אנשי מיקרופון שונים, שבזכותה הם "זוכים" לקבל תפקידים שונים?
את התשובה אני משאיר לכם לנחש…