מכירים את המציאות הזו שאתם חולמים על הישג שנראה לסביבה כדבר גדול מדי, להקים איזה עסק, להרים פרויקט וכד' ואז הם אומרים לכם את המשפט : עזוב, חבל"ז, אין סיכוי!!! האם זה נכון או לא?
אם היו שואלים אותך:
- האם אתה מוכן להציע שידוך לרב הראשי את ביתו של כומר שלפני כשנה חזר בתשובה?
כנראה שהיית מגיב בשלילה.
- האם יתכן שאדם יתחתן עם אשה שאבא שלה הכניס אותו לכלא 'הלא עוול בכפו'?
מן הסתם היית עונה ש-אין סיכוי.
- היתכן שכומר שהתגייר, ומגיע לא"י יצאו לקראתו כל הרבנים, וכל עם ישראל, יחד עם ספרי תורה?
- חברך מספר לך "אני מכיר את הבת של המפיונר הגדול בתל אביב, יש לו בת ממש טובה, לדעתי היא ממש מתאימה לביתו של רב העיר ב"ב. אתה יכול לעזור לי לתווך בינהם"?
במקרה הזה, גם המילים 'אין סיכוי' היו מיותרות, מסתבר שתגובתך הייתה פרצוף המביע 'טיפש, איך בכלל חשבת על זה'
המדרש מספר על כך שיתרו היה כהן לע"ז, משעמד על דעתו הבין את השקר והכזב שבע"ז, הכיר את בורא העולם, ופרש מע"ז ומעבודת הכמרות.
משה רבינו כשברח ממצרים נעשה למלך כוש במשך ארבעים שנה,(הסיפור המלא נמצא בספר 'מעם לועז' עמ' לב') ולבסוף עזב, והלך למדיין, והתארח אצל יתרו, ויתרו הכניסו לכלא עשר שנים ללא סיבה, לאחמ"כ משה נשא את בת יתרו.
לאחר שנולדו לו שני ילדים חזר משה למצרים, ה' נתגלה אליו וכו' ולאחר קריעת ים סוף, יתרו מגיע למחנה ישראל, אך אינו יכול להתקרב מחמת שהם מוקפים בענני כבוד. יתרו מוצא פתרון יצירתי, הוא זורק חץ עם מכתב – מען 'משה רבינו-החתן שלי'. משה מקבל את המכתב יוצא לקראתו, ויוצאים גם אהרון, שבעים זקנים, כל ישראל, וארון הברית, יתרו שעד לא מזמן היה כומר, זכה לכבוד מלכים בעם ישראל.
וכעת נלמד מגדולי האומה, אלינו
לא מעט פעמים אנו מוצאים את עצמנו חוששים מלהציע את עצמנו למשרה כזו או אחרת, חוששים לספר על חלום שאנו רוצים להגשים אותו, חוששים מלהציע את ילדינו או אחרים לשידוך מסוים, מפני שמיד עם העלאת הרעיון, לשלוח את הקו"ח / להציע את השידוך, מיד קופצת המחשבה או אדם אחר שמיד יגיד לנו אין סיכוי, פשוט חבל"ז, אין סיכוי.
השידוך בין משה לצפורה, והשידוך בין יצחק לרבקה [שאביה בתואל היה מלך רודן ומושחת], ובין יעקב לרחל ולאה מלמדים אותנו שלא לשלול מראש, לא לאבד תקווה. אמנם צריך לחפש התאמה, אבל לשלול מראש ולומר אין סיכוי, זה פספוס שאנו גורמים לעצמנו, ולא ניתן להאשים אף אדם אחר, רק אנחנו גרמנו זאת לעצמנו.
כי בסופו של דבר הכל בכל מכל "יכול להיות", ולא חסרים מקרים כאלה גם בימים אלו.
ולפני שאנו חושבים על אחרים, שמייאשים, ומכבים חלומות, נחשוב תחילה על עצמנו, כמה פעמים רצינו, שאפנו, קווינו להגשים את החלומות שלנו, אך לאחר פעם אחת שלא הצלחנו, אמרנו לעצמנו 'אין סיכוי'.
פרשת יתרו מלמדת אותנו לומר שוב ושוב 'יש סיכוי'. כן יש סיכוי, והעיקר- לרצות, לקוות, ולהפיח תקווה בנו ובסביבה ובעזרת ה' לקצור את הפירות.