אם נתבונן בפרשה נוכל לקבוע באופן החלטי שמלך מואב היה חולה במספר בעיות נפשיות.
הבה נסקור יחד את המשא ומתן בין בלק לבלעם והניסיונות לקלל את עם ישראל שלא צלחו בס"ד.
בלק הומלך להיות מלך מואב כדי לטפל בבעיה שעמדה על הפרק-עם ישראל מתקרב ויכבוש אותם. לשם כך הוא מתאחד עם המדינה היריבה 'מדין' בכדי להיות חזקים מול ישראל, בלק חוקר מי זה משה ומתברר לו שכוחו בפה, ועם קצת יצירתיות הוא מחליט להלחם עם הפה, ורוצה לשכור את שירותו של בלעם לקלל את עם ישראל.
שרי מואב ושרי מדין ניגשים אל בלעם עם כלי עבודה 'וקסמים בידם', ומבקשים שיקלל את ישראל ויקבל כסף רב. בלעם אומר להם לינו פה הלילה, כי הכל תלוי בהחלטתו של ה'. רש"י מבאר ששרי מדין עשו לעצמם סימן שאם בבוקר בלעם לא אומר 'כן החלטי'. אנו עוזבים אותו.
הם ישנו אצלו, ובבוקר התשובה שה' לא מסכים שילך עמם. שרי מדין חוזרים לדרכם ומבינים שממנו לא תבוא הישועה. לעומתם שרי מואב חוזרים אל בלק, מספרים לו את שארע, ובלק שולח שרים נכבדים יותר. בלעם שוב אומר להם שהוא תלוי בהחלטתו של ה'. הם ישנים אצלו, ובבוקר התשובה ה' מסכים. הוא יוצא לדרך כשהוא רוכב על אתונו, והאתון בפעם השניה מצמידה אותו לקיר ומועכת לו את הרגל.
לבסוף הוא מגיע, מתרה בבלק שהכל תלוי בקב"ה, מקריב פר ואיל על שבעה מזבחות, מנסה לקלל ולא מצליח, להיפך, מברך – "מה אקוב לא קבוה א-ל, כי מראש צורים אראנו". ומבאר רש"י-ה' לא מקלל אותם אפ' בשעה שהם ראויים לקללה, עם ישראל מיוסדים וחזקים.
בלעם מנסה בפעם שניה ממקום אחר ושוב לא מצליח, אלא להיפך, מברך, "לא איש א-ל ויכזב ומבאר רש"י-כבר נשבע להם להורישם ארץ שבעה אומות, ואתה סבור להמיתם במדבר". בלק די מאוכזב, אבל מנסה בפעם השלישית, לוקח את בלעם למקום אחר ושוב בלעם מברך, ובלק זורק אותו בפחי נפש "ועתה ברח לך אל מקומך". ובאותו רגע בלעם אומר לו את צמד המילים הכי מעצבנות שיש 'הלא גם אל מלאכיך.. דיברתי לאמר אם יתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה' וכו'. בקיצור 'אמרתי לך'. ובלעם נותן לו עצה להכשיל את ישראל בזנות.
לא מובן מה בדיוק קרה כאן. בלק עשה עבודת מחקר על משה וגילה שכוחו בפה, ולכן החליט להתאים את המלחמה בהתאמה אישית למשה רבינו, אבל למה הוא לא חשב צעד אחד קדימה, מהיכן מגיע כוחו של משה, מי בדיוק מלווה אותו. הרי הקב"ה נותן לו את הכוח, למה את הממצא הזה הוא לא גילה בעבודת המחקר שלו?
בלעם מסביר לבלק מתחילה, שהכל תלוי בה'. לאחמ"כ בלעם מנסה לשכנע את הקב"ה ללכת, לבסוף הוא מקבל אישור והולך, ובדרך המלאך מסביר לו שזה לא כדאי, אבל הוא לא מקשיב, בלעם מגיע לבלק נכה, מדדה על רגל אחת, והרגל השניה חבושה. ומנסה לשכנע את הקב"ה לתת לו כוח לקלל ע"י הקרבת קורבנות, ולבסוף הוא מברך ואמר שלא רק שלא ניתן לקלל את ישראל, אלא הם מבורכים, וזה קורה שלוש פעמים.
אולם, גם בלק וגם בלעם לא מתייאשים ומנסים שוב ושוב ומתאכזבים, ובלעם מוסיף לבלק תסכול על תסכולו ואומר לו 'אמרתי לך'. האם זו לא אותה התנהגות של 'האשה המוכה'. אדם שמתאמץ שיכו אותו שוב ושוב, ולבסוף מתלונן שמכים אותו. והאם אין זו אובססיה בלי נשלטת של רצון להשיג דבר שאינו בר השגה.
מדוע בלק לא חשב על האפשרות שבלעם יברך אותו, וכך הוא ינצל. אם באמת לבלעם יש כוח של 'את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר' יש פתרון פשוט בלי [כביכול] להצטרך לרשותו של ה'?
זה קל לצחוק על אחרים מהצד, כיצד הם לא קולטים שהם עושים טעות על גבי טעות ולבסוף מתבכיינים שהם לא מצליחים. השאלה אם אנו לא נופלים, לעיתים, בדיוק באותו דפוס התנהגות שנהג בלק.
אילו בלק היה קולט מתחילה שהדרך לעשות מלחמה עם ישראל באמצעות בלעם, היא לא תיצלח, הוא היה מחפש דרך אחרת, אם הוא היה בודק לעומק, הוא היה מבין שאין חשש לחייו וחיי מדינתו [ע"פ דעת זקנים. כב', ד'] שהרי ה' ציווה לא להרוג את מואב [בגלל רות שעתידה לצאת מהם], ולכן קל יותר לבצע הסכם שלום כזה או אחר ולצלוח את האתגר.
אבל הוא בחר בדרך מסוימת, ורדף אחריה, מבלי לעצור רגע ולראות שהסיכוי שלה אפסי. שהרי מדוע שה' יכעס על עם ישראל, הרי הקב"ה הוציא אותם ממצרים, הרי לא מזמן הוא ראה שעם ישראל ניצח כמה אומות חזקות, אז מדוע שדוקא כשהם צריכים להלחם עם מואב, בדיוק אז הקב"ה יחליט לכעוס ולתת למואב לנצח אותם?
למצב הזה קוראים חירשות רגשית ועיוורות רגשית.
דהיינו, כאשר אדם רודף אחר מטרה ואינו רואה את הבעיות והסכנות הטמונות, כאשר האדם אינו שומע לתחושות השקטות בתוכו הרומזות לו שאין זו הדרך הנכונה. הוא עיוור וחירש מבחינה רגשית.
ככל שהאדם חפץ בהשגת המטרה, הוא עלול ללקות בחירשות ועיוורות. כפי שאומר המשפט 'האהבה היא עיוורת, והנישואין מחזירים את הראייה'. לא מעט פעמים האדם נכנס למערכת יחסים של זוגיות, חברות, עבודה וכד' ופתאום הוא מגלה שזה חסר סיכוי. ובמבט לאחור היו לו מספר איתותים שיש תקיעות מסוימת, שהדרך כלל לא חלקה, אולם הוא בחר להתעלם ממנה.
אולם בסופו של דבר, הבעיה אינה נעלמת, היא רק מתעצמת. אילו בלק היה קולט מהר, שלא תבוא תועלת מבלעם, הוא היה מכין תוכנית אחרת להצלת עמו. העיוורון הרגשי הוביל אותו לתסכולים ואכזבות.
משרי מדין נלמד ראוי לקחת את הנוסחא, לקבוע דד ליין וקו אדום, מתי ממשיכים ומתי לא, ובכך ננצל מתסכולים ואכזבות, ונצליח בכל דרכינו בעז"ה.
שבת שלום