עם ישראל מסתובב שלושים ושמונה שנים במדבר, אהרון הכהן מת. והעם נעשה חסר סבלנות, הם חשים שהם מסתובבים שנים רבות ללא סיבה, רק בשביל שימותו כל הדור ההוא, ואז הם מתלוננים על לחם ומים, מצרכים שיש להם כל יום בשפע, סוג א' א', מי באר, מן. 'אין לחם ואין מים, ונפשנו קצה בלחם הקלוקל'.
חוסר הסבלנות הביא אותם ל'תלונות שווא', פשוטו כמשמעו. מבחינה גשמית יש הכל, ובכל זאת מתלוננים, ללא כל הכנה העונש – נחשים ארסיים המצויים במדבר, מכישים והורגים בהם.
הקב"ה מצווה את משה להכין נחש גדול מנחושת ולהניחו במקום גבוה, והיה כל הנשוך וראה אותו וחי.
צריך ביאור
א' למה הקב'ה שלח את הנחשים הארסיים כדי להעניש את עם ישראל, הרי דרכו של הקב"ה מדה כנגד מדה, ואם כן היו צריכים להענש באופן שדומה להתנהגות הקלוקלת שלהם, הפסקת מים/ מן … שירגישו מה זה באמת חוסר אוכל ומים. ומדוע העונש היה נחשים ארסיים?
ב' מדוע הפתרון הוא לשים נחש נחושת במקום גבוה. איך נחש יגרום להם לחזור בתשובה?
ג' בפרשיות האחרונות ראינו עובדה החוזרת על עצמה – עם ישראל מתלונן, מקטר ונענש, שוב ושוב. לשם כך עלינו להבין מדוע אדם מתלונן למרות שהתלונה לא תביא לו כל תועלת, כדי שאנו לא נהיה מהמתלוננים. הרי בסופו של דבר, המתלונן, הוא אדם מסכן, פסימי, מריר, כולם מתרחקים ממנו, אין לאף אדם כוח לשמוע את התלונות שלא נגמרות, כיצד ניתן להשתחרר ממחלת ה'התלוננות', ההורסת מערכות יחסים וכל חלקה טובה. כיצד נוכל ללמוד מהפרשה להמנע מתלונות שווא. הרי לכל אדם יש בחיים מצבים שבהם הוא חש 'חוסר מצב רוח'?
אשתף אתכם קוראים יקרים בדבר שקרה לי השבוע. השבוע הייתי צריך להגיע בתחבורה ציבורית מאזור הכניסה לעיר אל שכונה בקצה צפון ירושלים בשעות הצהרים דרך צומת בר אילן , שכידוע פקוקה בימים אלו בגלל עבודות הרכבת. לקחתי בחשבון את תנאי הדרך והקדמתי לצאת ברבע שעה. אופס… תקלה ראשונה: 'הפגנה' ברחוב בר אילן, ועד שנתפזרה ההפגנה, עברו 15 דקות, אולם ברגע שנתפזרה ההפגנה, תקלה שניה: משאית ריקה נעמדה באמצע הכביש, וטרקטור מילא אותה בעפר, כך שנוצר עיכוב נוסף ושום אוטובוס לא עבר את הצומת.
הבנתי שאני באיחור, והתקדמתי רגלית שלוש תחנות לתחנה עם קווי אוטובוס נוספים מכיוון אחר, הגעתי ברגע האחרון, אספתי את ילדיי, והלכנו לכיוון התחנה ושם — הפתעה — בשעות הצהרים, כשהשמש קופחת, אוטובוס לא מגיע במשך 45 דקות , ניצלים בשמש הקייצית.
פתאום אני מוצא את עצמי, ביני לבין עצמי, מתלונן ומקטר על כל מה שרק אפשר, על העיריה, על מארגני ההפגנה, על הפועלים, על אגד וסופרבוס.
עובדה, כשאדם חסר סבלנות, כשאדם אינו מרוצה הוא מתלונן סתם בלי קשר.
וזו כנראה הסיבה של אותם אנשים 'מתלוננים סדרתיים'. כפי שאומר המשפט 'אין אדם רע, יש אדם שרע לו.
עם ישראל חוו הפסד מאוד גדול בכך שהפסידו את הכניסה לארץ ישראל, וקיבלו עונש כבד, שכל אותו הדור ימותו במשך 40 שנה.
הקוצר רוח שחוו, החוסר סבלנות שהציף אותם גרם להם להתלונן על דברים טובים שיש להם.
מבאר הרש"ר הירש – העונש של הנחשים בא ללמד אותם – קיבלתם הכל כמובן מאליו, את המים שהולכים עמכם לכל מקום, את המן שאתם יכולים לטעום בו כל טעם. פשוט התרגלתם לטוב שהפך מובן מאליו, ושכחתם את הניסים שמלווים אתכם בכל רגע.
לכן העונש הוא נחשים ארסיים. המדבר הוא מקום של נחשים. זהו המצב הטבעי. כל רגע שעם ישראל מוקפים בענני כבוד ובכך אין שום נחש יכול להתקרב זה נס, זה תוצאה של אור פני ה'. ברגע שהקב"ה מסתיר את פניו ונותן לטבע לעשות את שלו, מיד הנחשים הגיעו ונשכו. זה הכי טבעי שיש, וכפי שנאמר "הוא ישופך ראש".
הקב"ה מצווה את משה 'עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי'. ה' אומר למשה תעשה להם תזכורת שהקב"ה מלווה אותם במדבר בכל רגע, שה' משגיח עליהם בכל צעד ושעל, בכל רגע שיביטו בנחש ויזכרו את השגחת ה', יזכרו שהמים והלחם הינם חסד אלוקי שמלווה אותם, בכך חסד ה' ימשך עליהם, וינצלו מן הנחשים, וזה יהיה הפתרון לתלונות.
ככל שהאדם מתבונן בחסדו של הקב"ה, כלל שהאדם אינו נתפס לשגרה ואינו מקבל את המציאות כ'מובן מאליו', אלא רואה בה נס, זו הדרך המאירה לשמחה ולהשתחרר מהתלונות.