"וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים"

רש"י בפירושו השני כותב מחומשים, אחד מחמשה יצאו, וארבעה חלקים מתו בשלושת ימי אפילה.

טרם שנברר את הסיבה מדוע מתו 80%, עלינו להבין את המציאות שקרתה במכת חושך.

בשביל להבין מה בדיוק קרה שם, נוריד את המציאות למספרים, כי 'המספרים מספרים את הסיפור'

עם ישראל יצאו ממצרים 600,000 גברים מעל גיל 20. אם נכפיל זאת בנשים, סה"כ 1,200,000 וזה לא כולל ילדים וזקנים, ואם מתו 80% פירושו שמתו מינימום 4,800,000 אנשים, וזה אומר שכל יהודי שנשאר חי היה צריך לקבור מינימום 4 מתים במכת חושך.

ומדוע מתו כ"כ הרבה מעם ישראל?

מבארים המפרשים, שהיה להם טוב במצרים ולא רצו לצאת.

והשאלה הנשאלת, כיצד יתכן שעם ישראל שסבל שיעבוד קשה במצרים, עבודת פרך והתעללות שקשה לעכל, במשך שמונים שנה, ובכ"ז אינו רוצה  לצאת ממצרים?

כיצד יתכן שלאחר שמונה מכות שהופסק השיעבוד וכל מצרי וכל יהודי ראה בחוש כיצד הקב"ה שומר על עם ישראל, כיצד הקב"ה מכה את המצרים ורק את המצרים, וכיצד הקב"ה שולט ביבשה באויר ובים, ובכ"ז ישנו אדם שאינו רוצה  לצאת ממצרים?

והשאלה היותר חשובה, האם אין מצבים ומקרים בהם אנו מתנהגים בדיוק כמו אותם 80% שלא רצו לצאת,  ולכן לא יצאו???

ביאור: עם ישראל נשתעבדו במצרים 86 שנים, בשנים אלו עבדו מבוקר ועד ערב בעבודות פרך, לא נחו לרגע, הצער והיגון היו התחושות שמלוות אותן מצאת החמה ועד צאת הנשמה.

עמלם היה לשווא כאשר ראו את הפרמידות מתמוססות ושוקעות מול עיניהם, ובכ"ז ממשיכים לעמול יום יום בעבודות המפרכות את גופן ללא תכלית,

כל אותה תקופה גרמה להם להאמין שהחיים כ"כ אכזרים, והעולם הזה סיוט אחד גדול, ולקלל את היום שהם נולדו, ולהאמין שכנראה הקב"ה עזב אותם ואין להם תקווה.

הייאוש היה מנת חלקם, הם איבדו כל תקווה עם החיים, עם החופש, ועם הקב"ה.

באותם ימים, כל חשקם היה בכמה דקות מנוחה, בכמה רגעים בהם יניחו להם מלעבוד בפרך.

אך למרות שהסבל והכאב היו מנת חלקם במשך שנים רבות, הם גם התרגלו לסבל ולכאב, והפחד לשנות את המציאות הקיימת ולעבור למציאות חדשה של יציאת מצרים, מציאות שלא ידוע מהי, מציאות עלומה שמבטיחה טוב, אך לא ניתן לדעת איך וכיצד יחושו בה.

הפחד והחשש ממציאות זו היו כ"כ גדולים, עד כדי כך ש80% מתוך עם ישראל העדיפו את ה'מקום הבטוח' בשיעבוד  מצרים, מאשר לצאת לדרך חדשה, לדרך שמבטיחה מנוחה, אך לא ידוע כיצד תראה וכיצד יחושו בה.

על פניו הדברים נראים קשים לעיכול, האם אדם יוותר על חירות וחופש ויעדיף לישאר בשיעבוד מלא סבל והתעללות נפשית וגופנית?

אך זו עובדה כי אנו בני האדם, מתרגלים לכל מציאות גם אם היא טעונה כאב וצער, ולא מעט מעדיפים לישאר במקום אליו התרגלו, מאשר לפתוח במסע לקראת חירות וחופש.

תורה מלשון הוראה, מה שנותר לנו לומדי התורה, להפנים את המסר, לחפש את המקומות בהם אנו מעדיפים לשמור על ה'מקום הבטוח' של הכאב והסבל שהורגלנו בו, לוותר עליה, ולצאת לדרך חדשה של חירות.

שבת שלום