כעת אפשר לנשום, לאחר שקראנו בפרשיות הקודמות על ההתעללות היומיומית שעם ישראל חווה במשך עשרות שנים,  התעללות שנעשתה במחשבה רבה על ידי טובי המוחות של מצריים במטרה לשבור את גופם ורוחם של עם ישראל,  סוף סוף באה הגאולה! זהו!  עם ישראל יוצא לחופשי! עם ישראל משוחר!! אבל השמחה לא שלמה, בד בבד קרה דבר מאוד מאוד עצוב, אמנם 20% מעם ישראל יצאו לחופשי אבל 80% לא יצאו לחופשי  'ובכדי להבין את הסיפור נדבר במספרים.  600,000 גברים + נשים + ילדים = מינימום 3 מיליון,  פירושו שחמש עשרה מיליון מתו.

 עלינו להתבונן מה הוא ההבדל המהותי בין האנשים שזכו להיגאל ובין האנשים שלא זכו, מכיוון ששיעיבוד  וגלות אלו  מצבים שתופסים אותנו בחיים במישורים רבים: במערכות יחסים,  באמונות שמגבילות אותנו להתקדם ולצאת לחופשי ובפחדים שמגבילים אותנו להיות טובים יותר.

 ההבנה מה גרם לחלק מהאנשים לצאת לחירות ולחלק למות ולא לצאת לחירות תעזור לנו לצאת משעבוד וגלויות בס"ד.

טרם נעבור להבנת ההבדל המהותי בין אלו שזכו לצאת לחירות לאלו שלא, עלינו לברר שני דברים:

א. כאשר נתבונן במאמרי חז"ל, בסיבה מדוע עם ישראל יצא ממצרים, נמצא סיבות שונות, כמו "בזכות נשים צדקניות" [שהביאו לבעליהן דגים והיו מתקשטות], בזכות "שלא שינו שמם לשונם ומלבושם", בזכות "דם פסח ודם מילה" וכו', והשאלה הנשאלת, אז מהי בדיוק הסיבה שבזכותה נגאלו?

עוד עלינו להתבונן בפסוקים של תחילת פרשתינו:

"ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא כי אמר אלוקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה". מה כל כך מפחיד שיראו מקום שהיה בו מלחמה עד כדי כך שבגלל זה יחזרו למצרים?  אמנם מלחמה זה מפחיד, אך כל החיים מלאים מלחמות גדולות או קטנות אבל לא בגלל זה עם שלם שסבל עשרות שנים שיעבוד קשה ומפרך יעשה סיבוב של 180מעלות ויחזור להשתעבד. זה התאבדות מוחלטת?

עם ישראל חווה התעללות קשה במשך עשרות שנים דור אחר דור, ככל שהתעללות נמשכת  כך המחשבה על היציאה לחירות נדחקת, ככל שהצרות מכבידות כך התקווה ש"יום יבוא וזה יגמר" נעלמת, ואת מקומה תופז ייאוש מוחלט.

יעקב אבינו אמר לבניו שיגיע היום והם יצאו ממצרים. בניו העבירו לבניהם את המסר שיגיע היום והם יצאו ממצרים. אך ככל שחלפו השנים האמונה שהם יצאו ממצרים נחלשה,  האפשרות שהם יצאו לחירות פגה.  הקב"ה הביא על המצרים את עשר המכות כדי לחזק את האמונה שיש אלוקים,  שהוא מנהיג את העולם,  שהוא שולט בתחתונים בצורה מלאה,  שהוא משלם מידה כנגד מידה למי שעושה רע ולמי שעושה טוב ושהוא משגיח על כל אדם ואדם באופן פרטי. אך למרות הכל הייאוש  היה כל כך חזק עד כדי כך ש 80% כבר היו מיואשים לגמרי לא נותר בהם טיפת תקווה.  אלו לא היו מעטים, אלו היו 15 מיליון איש!

מה שמספר לנו שאלו שכן יצאו לחירות, אמנם הייתה בהם תקווה, אבל גם בהם הייאוש הכה, אלא שלא היו מיואשים בצורה מוחלטת. נותרה בהם מעט תקווה, והמכות חיזקו בהם או הפיחו בהם את התקווה. כעת המצב כה שביר, כל אירוע עלול לכבות את התקווה ולחזק את הייאוש וממילא שוב יחזרו למצרים, כי בלי תקווה, בלי אמונה שהם יצאו ממצרים, לא ניתן לצאת  ממצרים, ולכן " לא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים" . כי גם אירוע כזה עלול לרוקן את התקווה שנותרה בהם וממילא יחזרו למצרים.

יהודי שחי במצרים, אילו היה מיואש לא היה שומר על שמות אבותיו, אינו שומר על מלבושו, ואינו שומר על לשונו, כי הוא נטמע בגויים ולעולם לא יחזור לארצו. יהודיה שחיה במצרים, אילו הייתה מיואשת לא הייתה טורחת לאחר יום עבודה קשה ומפרך ללכת לנילוס ולדוג דגים ולאחמ"כ להתקשט לפני בעלה, וללדת ילדים שגם הם יהיו דור נוסף לעבדים. אלו התנהגויות של אנשים עם תקווה. אלו מעשים של אנשים עם אמונה חזקה שהם יצאו ממצרים וישובו לארצם. (נבנה ע"פ שיחה ששמעתי בעבר מרה"י).

מצוות מילה ופסח נועדו לחזק את האמונה שעם ישראל הינו ייחודי, שעם ישראל יצא ממצרים. והתקווה הזו היא זו שהובילה ליציאה לחירות.

עם ישראל יצא ממצרים, ואנו שקוראים את הפרשה, נותר לנו ללמוד שככל שנחזק את התקווה לצאת לחירות, מההתנהגויות שפוגעות בנו, מקשרים שמזיקים לנו, ממחשבות שמטרידות אותנו, כך בעז"ה נצא לחירות, ויהי רצון שנזכה לגאולה השלימה במהרה.