אם היו עושים מיצ'ינג של 100 מיליון דולר ,ניגשים לתורם מסוים שהקשיב ושמע את משמעותו החשובה של התרומה למטרה הנישגבה, והתורם היה אומר 'תתחילו לאסוף, מה שיחסר אני משלים'. מה ההייתם אומרים עליו? איזה מין בנאדם הוא? אדם רע, או טוב   קמצן או בעל חסד?

למעשה כל יזם מיצ'ינג היה רוצה תורם כזה.

אבל בפרשה שלנו, במצ'ינג שמשה רבינו עושה,  אכן היו 12 תורמים כאלה שהתורה מגנה אותם.?!

משה רבינו מבקש מעם ישראל להביא זהב כסף ונחושת וכו', תרומות  שבסופו של דבר הסתכמו בעשרות או אפ' במאות מיליוני דולרים כפי שמבואר בפרשה הבאה. ואז הגיעו הנשיאים שאמרו, "שעם ישראל ינדב, ומה שיחסר עלינו". איזו גדולה, איזה אכפתיות, לומר 'עליי' באיזה מצ'ינג גדול. אבל במדרש אנו מוצאים שהתורה מגנה אותם

וז"ל המדרש: אמר ר' נתן מה ראו נשיאים להתנדב בחנוכת המזבח בתחילה, ובמלאכת המשכן לא התנדבו בתחילה, אלא כך אמרו נשיאים יתנדבו ציבור מה שמתנדבין, ומה שמחסירים אנו משלימין אותו.
כיון שהשלימו ציבור את הכול, שנאמר: 'והמלאכה הייתה דיים', אמרו נשיאים מה עלינו לעשות, הביאו את אבני השוהם וגו', לכך התנדבו בחנוכת המזבח תחילה. ולפי שנתעצלו מתחילה נחסרה אות משמם והנשאם כתיב"

והשאלה זועקת, אדם שלוקח אחריות, שמוכן להתנדב בלב רחב מאוד, ולבסוף לא רק שלא משבחים אותו אלא אף מגנים אותו, ולא מדובר בגנות לשעתו, אלא להשמיט אות משמו לדורות עולם,  כדי שכל מי שילמד תורה, ידע על גנותם של הנשיאים אף לאחר אלפי שנים???

לשם כך עלינו להבין את ההבדל בין מידת הזריזות למידת העצלות.

כשאתה חוזר לביתך ומבקש מילדך שיכין לך קפה. וילדך מזדרז ומרתיח את המים, שם בכוס את כמות הסוכר והקפה האהובות עליך ותוך פחות משתי דקות מגיש לפניך  כוס קפה מהביל כרצונך.

מה זה אומר על הילד שלך? מה זה מוכיח שהוא חש כלפיך? – "שהוא אוהב את אבא שלו, שהוא שמח לעשות לך מה שיעשה לך טוב ונעים".

אבל אם הילד אומר לך, "בסדר אבא, אכין לך בשמחה, אבל עוד כמה דקות", וה'כמה דקות' מכפילות את עצמן, עד שאתה מתעצבן וזורק משפט בגנותו של הילד וקם להכין לעצמך. – זה מוכיח שהילד לא כ"כ אוהב, אינו  רוצה בכל מאודו  לעשות לך טוב.

אברהם אבינו נשתבח בכך ש'וישכם אברהם בבוקר' הזריזות מוכיחה על האהבה [אורחות צדיקים שער הזריזות]

לעומת זאת, העצל, מוכיח במעשיו שאינו אוהב את הדבר אותו הוא נצרך לעשות.

אך לא רק זאת שהעצל מוכיח על חוסר אכפתיות וחוסר אהבה, אלא בסופו של דבר שום דבר לא יעשה, וכפי שאומר פתגם העצלנים 'מה שתוכל לדחות למחרתיים, אל תדחה למחר'

ואף שלמה המלך  מספר על התנהלותו של העצל:

"עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי, וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב. וְהִנֵּה עַלה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים, כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים, וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה" התנהלותו של העצל גרמה שמשדה מטופח ומשובח, הפך לשדה קוצים.

כשבאים להתחיל דבר ציבורי שבקדושה, ההתחלה מאוד קשה, כל אחד מעדיף לבוא 'על המוכן', אנשים לא אוהבים להתחיל מאפס

לא לחינם אמרו חז"ל [ברכות מז]  שהשכר של 'עשרה ראשונים' הוא 'נוטל שכר כנגד כולם', והראשון מבין העשרה מקבל שכר גדול יותר.

העצלות מכבידה, ולהתחיל דבר חדש צריך זריזות מרובה.

ובעצם כל התקדמות בחיים, כל שינוי חיובי מצריך זריזות. לולא הזריזות החיים יחלפו והשינוי לא יקרה.

הנשיאים היו צריכים להוות דוגמא, היו צריכים להיות 'הנחשונים' של התרומה, ועם התחלה טובה הכל ירוץ קדימה ויצליח.

לכן התורה מצד אחד משבחת את אברהם אבינו על זריזותו, ומאידך גיסא מגנה את הנשיאים על עצלותם.

בכל בוקר לפני 'הודו' אנו אומרים את המשנה באבות 'יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר, וקל כנשר ורץ כצבי וגיבור כארי וכו'

והשאלה הנשאלת למה צריך לדמות את האדם לחיות. למה צריך לומר להיות קל כמו כנשר, ולהיות עז כנמר, מדוע צריך לדמות אותי לחיות, אני מעדיף להישאר בן אדם ולהיות קל ועז.

למה אני צריך להיות עז כמו נמר?

מהי החיה הכי מסוכנת בעולם? אולי אריה כי הוא חזק מאוד, אולי צ'יטה כי היא רצה מאוד מהר, ואולי בעצם נחש כי הוא יכול להיות קטן ובכ"ז ארסי.

אך חז"ל מגלים לנו שהחיה הכי מסוכנת בעולם הלא הוא האדם. כן האדם, הוא החיה הכי מסוכנת, מבט חטוף על ההיסטוריה מגלה שבני אדם עשו את השחיתויות הכי נוראות, את הרציחות הכי גדולות שאף חיה ואף להקת חיות אינה יכולה להתקרב לממדים של הנזקים שבני אדם יצרו.

בכל אדם יש את כל החיות, באיזה חיה הוא ישתמש ובאיזו מצב ומקרה, זה תלוי באדם עצמו, לכך אומרים חז"ל הוי עז כנמר, כשצריך עזות דקדושה תוציא את העזות הטמונה בך החוצה וכפי שאומר הרמ"א בסימן הראשון באורח חיים ולא יבוש מפני המלעיגים עליו.

כשצריך להיות קל, תוציא את ה'קלות' שבך. כך לא יכול לומר אדם, "לא נולדתי כזה, במשפחה שלנו אין את הגבורה, בעדה שלנו אין את הזריזות"

בכל אדם יש את כל החיות. יהי רצון שנזכה למצות את הכוחות והפוטניצאל הטמון בנו לעבודת השם מתוך זריזות ואהבת ה'.

שבת שלום