בפרשת יתרו קיבלנו את עשרת הדברות. בפרשה משפטים נאמרו הליכות שבין אדם לחברו, ובפרשתינו אנו עוסקים במלאכת המשכן, בבניית מקום להשראת השכינה בעולם החומר.
מדוע כשהתורה פותחת את פרשת משפטים, הפרשה בה נאמרו הציוויים וההלכות, במקום לפתוח בהלכות תפילין, שבת, בשר וחלב ותערובות או במלאכת המשכן בכבוד של הקב"ה, התורה פותחת בעבד עברי, באמה עבריה, ובדיני נזיקין. מדוע התורה לא פותחת במצוות רוחניות, ותחילה מתעסקת בנושאים חברתיים, בגניבות, מכות, אונס ורצח?
עומדים אנו בסיומם של ימי השובבי"ם, ימי קדושה והתעלות, ימי סליחה ומחילה. ורבים שואלים "שוב ושוב אני עושה את אותם תיקונים, את אותן צומות כי אני רוצה להיות טוב יותר, להיות מרומם יותר, אך לא תמיד אני יודע במה בדיוק אני צריך להשתנות, אין היום נביא שיאמר לי מהן בדיוק החולשות שלי, אז מהו בדיוק אני צריך להשתנות, במה בדיוק אני צריך לתקן את הנהגותיי והלכותיי"?
ידועים דברי רבי חיים ויטל בספרו שערי קדושה שמידות מגונות יותר קשות מעבירות עצמן, ולכן אמרו חז"ל כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה, ומאידך גיסא, בזכות ענווה זוכים לרוח הקודש וכד'.
לולא שהמידות האם יהיו מתוקנות, לולא שעסקי החברה יהיו מתוקנים, לא יהיה ניתן לקיים את העולם. כל זמן שהאנשים אינם בעלי מידות טובות ומתוקנות, עשיית מצוות בין אדם למקום הינה חסרת בסיס אנושי. [הרש"ר הירש]
רק לאחר שהתורה מעמידה את החברה על תיקונה בפרשת משפטים, רק לאחר שהיושר והצדק מתנהלים בחברה ובבתי הדין, אז התורה פונה למצוות שבין אדם למקום. רק לאחר שהתורה פירטה את כל המצוות היוצאות מחמשת הדברות האחרונות העוסקות בבין אדם לחברו, אז היא פונה לעסוק [בסוף פרשת משפטים] במצוות היוצאות מתוך חמשת דיברות אחרונות העוסקות בבין אדם למקום [אברבנאל], רק לאחר שכללי וחוקי החברה והעונש ברורים ומסודרים, כעת ניתן בפרשת תרומה להכין את המשכן, לבנות את המקום הרוחני של האדם.
אבל מהו בדיוק הדבר שאני צריך לתקן, מהן המידות שהתפקיד שלי לשפר?
לשם הבנת הדברים נתחיל בסיפור:
היה הייתה זבובה שהייתה בהריון. יום לפני שהטילה את ביצית ראתה כלבה ממליטה.
הזבובה רואה כיצד הכלבה מקבלת את גוריה, מלקקת אותם בשמחה. הזבובה רואה את הגורים נמרחים בחיבה על אמם, ונרדמים עליה כשהם עטופים בחום וביטחון.
איזה כיף לגורים שלה, חשבה הזבובה.
אני צריכה לדאוג כמוה, לתינוקות שלי, חשבה לעצמה, וכיון שלא אוכל להיות שם בשבילם, חובתי לפחות למצוא להם מקום בטוח להטיל בו את הביצים, מקום שבו יוכלו התינוקות שיבקעו מהביצים למצוא מזון, ביטחון וחום, לא פחות מגורי הכלבה.
חיפשה הזבובה וחיפשה, ומצאה את המקום האידיאלי, ערימת צואה.
בערימה הזו ימצאו ילדיי את כל החום והכיף שבעולם.
הזבובה הטילה את ביציה בערמת הרפש, והתעופפה לדרכה.
בחמימות העוטפת התפתחו הביצים ובקעו. הדבר הראשון שבו נתקלו הזבובונים הקטנים שבקעו מהביצים היה צואה. הן אכלו, שיחקו והתעטפו בשובבות בצואה, עד שיום אחד החלו לצלח כנפיים, נהפכו לזבובים ועפו, הם עפו ועפו, ראו נופים ומקומות חדשים, אבל רק דבר אחד משך את תשומת ליבם. היה דבר אחד שמולו לא יכלו לנהוג באיפוק, וזה כמובן צואה.
כי הצואה זו המקום הבטוח המוגן והמשפחתי עבור הזבובים.
כמו הזבובים גם אנו חוזרים ונמשכים אל אותה צואה משפחתית, שאי אפשר לעמוד בפניה, שאי אפשר להימנע ממנה
שוב ושוב אנו חוזרים לאותן מערכות יחסים
שוב ושוב אנו חוזרים לאותן מקומות כואבים.
פעם אחר פעם אנו חווים זלזול, וחוסר הערכה עצמית.
ואנו תוהים מדוע מתנהגים אלינו כך, מדוע מתייחסים אלינו כך.
הסיפור עם הזבובה נחמד ומעניין ל'תאוריה', כעת נעבור לשלב הפרקטי כיצד נוצרים דפוסי התנהגות, דרכי התמודדות, וכיצד ניתן לדעת במה אני צריך לתקן.
כשאדם נוסע למקום שאינו מכיר, הוא מפעיל ה'וויז'. בכדי שהוויז ייתן את המפה והנתיבים המויקים והמהירים שבהם יסע, הדבר הראשון שהוויז מבקש הוא לדעת את מיקומו של הנייד. ללא ידיעת המיקום לא ניתן לתת מפה למקום היעד. אם המיקום יהיה לא מדויק, המסלול שהאדם יקבל יהיה מעוות ומבלבל.
כשאנו באים לתיקון המידות, הדבר הראשון שאדם צריך לעשות הוא לדעת את המיקום שלו, מי אני.
כל זמן שהאדם לא ידע מי הוא, כל שעה שהאדם חושב שהוא משהו אחד ובפועל הוא משהו אחר, לא יוכל לתקן מידותיו, בדיוק כמו שהוויז לא יוכל לתת מפה ודרך כאשר אינו יודע את מיקומו של הרכב.
יכולת השינוי ותיקון המידות מתחיל ברגע בו האדם מפסיק לשקר את עצמו.
כל זמן שהאדם מטיל את התנהלותו והתנהגותו על סביבתו, קרי, אני כועס בגלל שמכעיסים אותי. אני צועק בבית כי הילדים שלי מוציאים אותי מדעתי. אני לא מפרגן לאשתי כי לא מגיע לה פירגון. אני לא מקשיבה לבעלי כי הסיפורים שלו בלתי נסבלים. אני לא מגיע לשיעור כי אני עמוס מדי. אני צופה במכשיר בגלל העבודה ואני לא מכור לשום מסך. אני שותה קצת אלכוהול מדי כל ארוחה רק בשביל להרגיש קצת טוב, אבל אני לא תלוי במשקה הזה מצידי גם חודש לא לגעת. אני לא אדם ממורמר ומתלונן רק בסה"כ עוברים עליי הרבה קשיים.
כל עוד האדם משקר את עצמו, שהוא עניו בו בזמן שהוא גאותן, שהוא נעים ונוח בו בזמן שאינו כך, כל עת האדם חש שאין הוא אחראי להתנהגותו, ותולה את התנהלותו ותגובותיו בסיבות חיצוניות, לא ניתן לבצע שינוי.
הבסיס לשינוי ושיפור המידות הינו יכולת האדם להכיר את מקומו.
כעת נוכל לחזור לסיפור של 'הזבובה' שנכתב בשבוע שעבר. עסקנו בשאלה 'מה אני צריך לתקן, במה עליי להשתנות' וכד'. למדנו שתיקון המידות הינו הבסיס לקיום תורה ומצוות, והסיפור על הזבובה, מלמד אותנו, שהמקומות שאליהם אנו נמשכים פעם אחר פעם, הריבים שאנו מוצאים את עצמנו בהם, התחושות שאנו חשים מדי תקופה אלו המקומות שהתרגלנו אליהם בתקופת הילדות, ושם אנו מרגישים בנוח. למקומות ומצבים אלו התרגלנו, לתחושות אלו אנו מתחברים ומרגישים בבית, ולכן אנו נשאבים ונמשכים פעם אחר פעם לאותן מקומות, בדיוק כמו הזבובונים שגדלו על ברכי צואה וליכלוך ולשם הם נמשכים במשך כל חייהם וכך מעבירים את ה"מסורת והמנהג" מדור לדור.
לאחר שאדם מכיר באמת, מכיר את מקומו ואת מידותיו, וכן מבין שרבות מהתנהגויותיו הינן תוצאות של צואה משפחתית שהוא התרגל אליה ונהנה ממנה, ולכן חוזר אליה פעם אחר פעם.
כעת ניתן לדעת מה אני צריך לתקן.
התבוננו השאלות הבאות:
- מה מעצבן אותי בהורים שלי? [טיפוסים ממורמרים, כעסנים, קמצנים, ביקורתיים, מעירים בלי סוף. מבטיחים ולא מקיימים, לא יודעים איך להקשיב, תמיד נתנו לי תחושה שאני מפריע להם, שאני לא רצוי]
- מה מעצבן אותי באחים שלי? [הם מדברים מאחרי הגב ולא גלויות, שהם לא יודעים לשמור את מה שאני מדבר עימם, שהם עושים מכל דבר מריבה]
- אלו דברים אני לא סובל לראות \ לשמוע ?
- האם ישנם דברים מסויימים שמקפיצים אותי, ואני מתווכח עליהם כל פעם מחדש בשיא ההתלהבות, ואני פשוט לא מצליח להבליג?
- אילו תחושות אני חש בחיי בכמות גבוהה?
- אילו תחושות אני מעביר לילדיי?
- האם ישנן מצבים שבהם אני מתנהג בדיוק אותו דבר, ברמה שאם היו מקליטים אותי לפני שבוע, ולפני שבועיים ולפני שלושה שבועות, יראו שאני מתנהג בדיוק אותו דבר, מבלי קשר לשינויים בנסיבות, [כמו למשל אותו לחץ כל בוקר עם השכמת הילדים, מבלי קשר לתקופת לימודים וכד'. אותם כעסים בימי שישי מבלי קשר לכמות המתארחים ומבלי קשר לשינוי בין חורף לקיץ] אלו מגלים שההתנהגות הינה תוצאה של צואה משפחתית שמתגלמת במציאות מבלי קשר לשינויים סביבתיים.
ככל והאדם יהיה מוכן להכיר במציאות מבלי לעוותה, מבלי לשקר את עצמו, כך הוא מדייק את מיקומו, ואז הדרך פתוחה לשינוי מהותי, לתיקון מידות מהיר ומדויק.
ככל שהאדם מפנים שהתחושות שקיבל בילדותו אותן הוא מעביר לילדיו, אם הוא גדל בשמחה הוא יגדל את ילדיו בשמחה, אך אם לעומת זאת הוא גדל בתחושה שהוא 'לא רצוי' באותה תחושה הוא יגדל את ילדיו, בתחושה שהם לא רצויים. כשהאדם מבין שהוא מעביר לדור הבא את התחושות שהוא קיבל, אז פתוחה הדרך לשינוי התחושות, ובשינוי פנימי מהותי, ובהעברתו לדור הבא.
שבת שלום
פורים (קטן) שמח