האוכל אוזל בביתו של יעקב אבינו. אף אחד מהאחים אינו מוכן לרדת למצרים להביא אוכל, מפני שמשנה מלך מצרים אמר להם שלא יראו פניו מבלי להביא את אחיהם הקטן.
עוד יום עובר ועוד יום עובר, ויעקב אבינו רואה שאין ברירה, והוא ממש רוצה שהאחים ירדו למצרים להביא אוכל, אך בד בבד הוא מפחד לשלוח את בנימין, ואז ראובן הבן הבכור, מציע הצעה. ראובן מוכן להיות ערב שהוא יחזיר את בנימין ואם לא יחזיר את בנימין, "את שני בני תמית" הוא אומר. יעקב שומע את הערבות שראובן נתן, ואומר לו "בכור שוטה, וכי בניך הם ולא בניי".
והשאלה הנשאלת היא מה חשב ראובן. אם הוא לא יחזיר ילד אחד אז הערבון להרוג שתי נכדים. שיהיה לסבא עוד סיבות להתאבל?
אם נחזור אחורה לפרשיות קודמות, נראה שוב התנהגות מוזרה בדרכו של ראובן.
רחל, אהובתו של יעקב אבינו נפטרה, יעקב בצער ויושב שבעה. כעת יעקב יצטרך להחליט היכן מטתו תהיה, לאיזה אוהל יעביר אותה, האם לאוהל שפחתה בלהה או לאוהל לאה.
ראובן, לא מחכה להחלטתו של יעקב. ראובן נכנס לאוהל המנוחה רחל, לוקח את מטתו של אביו ומכניס אותה לאהל אמו לאה.
עם כל הכבוד לאכפתיות של ראובן מאמו, אבל מדוע הוא מתערב בדברים ש'בינו לבינה'. מדוע ראובן מחליט החלטות מדעת עצמו בדברים שנוגעים בין לאביו לאמו?
מקרה נוסף שבו ראובן התנהג בצורה שונה מהאחרים, והיא כאשר האחים נמצאים בשכם, ורואים את יוסף מתקרב אליהם, הם מתכננים להרוג אותו. ראובן מתערב ואומר "אל תשפכו דם, השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר" ומגלה לנו התורה שהמטרה שלו הייתה בכדי להציל את יוסף.
שוב עולה השאלה, הרי כל האחים החליטו להרוג את יוסף, כי הוא מדבר עליהם לשון הרע, כי הוא גורם שיעקב ידחה אותם, בכלל האחים שסבלו וקנאו היה גם ראובן. גם ראובן סבל, ובכ"ז דעתו שונה. אמנם מעשהו וכוונתו ראויה להערכה כפי שנאמר במדרש, אך מ"מ מה השתנה אצל ראובן שלא היה אצל שאר האחים.
התורה אומרת שבמקרה הראשון היה זה מעשה שאינו רצוי, ואף יעקב רמז לו זאת בברכתו לפני מותו, ואומר לו שהוא נהג בפזיזות בכך ששינה את מיטתו.
במקרה השלישי יעקב אבינו לא קיבל את הערבות שלו ואמר לו 'בכור שוטה'.
השאלה היא למה ראובן הוא זה שכ"כ דאג לכבוד אמו, בשונה משאר אחיו, בני לאה? האם אמו לא יכלה לשוחח על כך עם בעלה יעקב, מדוע ראובן נכנס לתפקיד שאינו שלו?
מדוע ראובן הוא זה שקפץ ראשון לקחת ערבות על בנימין, ולא אחד משאר האחים? הרי כל המשפחה סובלת מכך שאין אוכל כולל יעקב אבינו, אז ברור שיגיע היום שיעקב יבין או שלוקחים סיכון ושולחים את האחים למצרים או שבטוח מתים ברעב, אז למה ראובן היה צריך לקחת ערבות כ"כ גדולה?
המכנה המשותף בין שלושת המקרים הוא – ראובן לוקח אחריות על קשיים של אחרים. ראובן נוטל לעצמו את תפקיד 'המציל'.
ראשונה מציל את אמו בכך שכעת מיטת יעקב עוברת אליה. לאחמ"כ מנסה להציל את יוסף, ולאחמ"כ מנסה להציל את אביו וכל המשפחה מרעב.
כשהאשה יולדת את ילדה הראשון, הרך הנולד נמצא במקום שונה משאר אחיו, התינוק הראשון באופן אוטומט נכנס לתפקיד הראשון במשפחה, ולוקח אחריות על שאר אחיו.
ככל שההורים מרבים להטיל עליו אחריות גדולה כלפי אחיו, כלפי המשפחה כולה, כלפי יכולתו לשמח את הוריו, כך הילד לוקח בשתי ידיים את האחריות, מעמיס אותה על כתפיו, ועושה כל שביכולתו, למרות שמוטל על כל אדם להיות האחראי הבלעדי על עצמו.
מדוע?
תארו לעצמכם הורים הנוסעים עם כל המשפחה ברכב. ההורים יושבים בקידמת הרכב, ושניהם נרדמו, והרכב סוטה לצידי הכביש. ברגע שהילד היושב מאחור זיהה את תמונת המצב, מיד הוא יקפוץ על ההגה וינסה להסיט אותו חזרה אל הנתיב, למרות שהסיכוי שילד ידע להחזיר הגה לנתיב בצורה נכונה ומדויקת שואף לאפס, אבל הילד רואה את המצב ורוצה להציל את המשפחה.
לקיחת אחריות שלילית פירושו שהאדם לוקח אחריות על הזולת, במקום שהיה על הזולת לקחת אחריות על מעשיו ועל חייו. כאשר אדם לוקח אחריות על אדם אחר, וחש את תפקיד ה'מציל', הוא יגרר למערכות יחסים שיקח בהם אחריות גדולה על כתפיו, ויחוש עומס רב מחמת גודל האחריות ה'מציל' המוטלת עליו.
בפרשיות האחרונות ראובן לקח אחריות על כבודה של אמו, ראובן חש צורך להציל את יוסף, וראובן חש צורך להציל את המשפחה מחרפת רעב בו בזמן שהוא מוכן לשלם על כך בשני ילדיו.
ככל שהורים מטילים אחריות על ילדיהם לשמח אותם על חשבון כאבים רגשיים של הילד, כדוגמת "תשמור על אחיך" למרות שהוא עצמו ילד קטן, "תדאג לאחיך בבית הספר, תגן עליו מהעבריינים בשכונה" וכד'. "בגללך אני עצובה", רק אתה יכול לשמח את אבא שלך", כך הילד לומד שמחובתו להציל את האחר. ילד כזה גדל עם תחושה שמחובתו להתעבר על ריב לא לו, משום שמחובתו להציל את האחר.
"יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים". אנו לקראת סיום ספר בראשית, אבל את לקחיו ניקח לחיי היום יום, ונזכה לחיים טובים יותר בעז"ה.
בשורות טובות