יעקב אבינו מעריך את יוסף, את ההתמדה, את השקיקה ללמוד מאביו את כל תורתו, ועל כל זאת זיו איקונין של יוסף קופי של יעקב אבינו.
לאות ההערכה יעקב מכין לו כתונת פסים.
האחים מקנאים, ילד קטן מקבל צומת לב והערכה יותר מכל שאר האחים, ומזג האויר בבית נעכר.
יעקב רואה שהדו שיח בבית, בין האחים ליוסף שונה מאשר בין כל שאר האחים.
יוסף מספר על אחיו דברים שעושים מעשים שאינם מתאימים להם, ומנגד האחים מתרחקים מיוסף.
יוסף מספר על החלומות, האחים כועסים יותר ויותר, ולמרות זאת יעקב אינו משנה את הגישה כלפי יוסף, אלא רק משתיק אותו, ואומר לו שיפסיק עם החלומות, אך אינו מטפל בשורש הבעיה.
השנאה ממשיכה, וכל האחים עוזבים את הבית. יעקב גר בשכם, וכל האחים לוקחים את עצעמם ואת הצאן ועושים כברת דרך של שמונים ק"מ, לעבר העיר שכם, ועדיין יעקב אבינו אינו מוצא את שורש הבעיה.
יעקב, מבקש מיוסף שילך ויבדוק מה שלום אחיו.
יעקב יודע שמדובר בסיכון גבוה, ולמרות זאת שולח את יוסף.
מנגד יוסף יודע שזהו סיכון לא פשוט, ובכ"ז מכבד את אביו ומקיים מצוותו.
ההמשך כבר מוכר, האחים תופסים את יוסף, רוצים להורגו, ולבסוף מפשיטים אותו את הכתונת ושאר בגדיו, ומוכרים אותו לישמעלים כשהוא ערום (מפרשים).
לאחמ"כ מקרעים את הכתונת ומטבילים אותה בדם, שולחים ביד שליח, ואומרים לו לומר ליעקב "הכר נא, הכתונת בנך היא אם לא".
יעקב רואה את הכתונת קרועה ומלוכלת בדם, קורע את בגדיו, ויושב באבל.
כל בניו ובנותיו, באים לנחמו, אך יעקב לא מתנחם, וכך נשאר ב'אבל כבד' במשך עשרים ושתים שנה.
מדוע יעקב לא מתנחם לאחר זמן. אמנם מדובר בצער שלא נתפס, בן הכי אהוב נרצח. החברותא, הבן שיעקב בנה עליו שימשיך את דרכו. זה בהחלט צער שלא ניתן להבנה (ויהי רצון ש'אל תביאנו לידי ניסיון, ולא לידי ביזיון)
אולם חוץ מיוסף יש ליעקב עוד עשרים ושלושה ילדים [שהרי עם כל ילד נולדה תאומה ועם בנימין שתי תאומות]
הוא רואה לידות של נכדים, בריתות, חתונות, מסיבות שונות ושאר שמחות, ויעקב נשאר באותו אבל, עם אותן פנים נפולות וכבויות, מרגע שיוסף נרצח במשך עשרים ושתים שנה.
מדוע?
עוד עלינו להבין מה היה חשוב כ"כ לאחים לקחת את הכתונת, לקרוע אותה לדמות כאילו חיה אכלה אותה, לשחוט גדי עזים ולטבול אותה ולשלוח ביד שליח שמונים ק"מ חזרה אל יעקב אבינו הנמצא בחברון. האחים יכלו פשוט לקחת את הכתונת לזרוק לפח או לשרוף וזהו, וכך אין להם שום קשר לנעשה. אין כלום כי לא היה כלום. מדוע האחים צריכים להתאמץ כ"כ בענין הכתונת, קריעתה, טבילתה בדם ושליחתה ליעקב?
יעקב אבינו חשב שהפירגון, המחמאות והכתונת מחזקת את יוסף בלימודו, יעקב לא הבחין את הקרע שהוא יוצר במשפחה כתוצאה מהכתונת.
אמנם יעקב מחזק ילד אחד, אך בד בבד הוא מפסיד את שאר האחים.
כשהויכוח הראשון התפוצץ בבית כאשר יוסף חלם את החלום הראשון, יעקב שתק.
בחלום השני שהפיץ פרץ של שנאה וכעס, יעקב משתיק את יוסף, מנסה לכבות את הסימפטום, אך שוב שורש הבעיה לא מטופלת, כתונת הפסים נשארה.
האחים חשים שאבא רק עם יוסף, שהם פחות אהובים, פחות מוערכים. שיוסף הוא 'ממשיך דרכו' של בית ישראל סבא.
יעקב מבקש מיוסף שילך וישאל מה שלום אחיו, שינסה לפייס אותם. יעקב עדיין לא ראה שהבעיה טמונה ביחס שלו כלפי יוסף, [כמבואר בגמ' שבת דף י:], יעקב עדיין לא זיהה שהבעיה הינה תוצאה של ההתנהלות שלו במערך המשפחתי.
כאשר האחים שלחו את הכתונת קרועה וטבולה בדם, והם אפילו לא מזכירים שזו כתונת יוסף, כאילו מדובר במישהו שהם כלל לא מכירים. הם אומרים "הכר נא, הכתונת בנך היא". בכך הם מבטאים את הכאב והכעס כלפי יעקב. כאומרים "זה הבן שלך, נכון, אז תבדוק מה קרה בגלל הכתונת הזו".
באותו רגע יעקב הבין שהכתונת לא נשלחה סתם, הוא הבין שהסיבה שיוסף נעלם מעל פני כדור הארץ הינה הכתונת. יעקב הבין שהכתונת היא זו שיצרה את השנאה, היא סמל ההוכחה שאבא מעריך את יוסף על פני שאר האחים.
יעקב הבין למפרע שהסיבה שהאחים עזבו את הבית והתרחקו מרחק גדול, אינה בגלל יוסף. הסיבה היא בגלל היחס של אבי המשפחה ליוסף מול שאר בני המשפחה (צידה לדרך).
פתאום יעקב חש אשמה גדולה. כעת הוא מבין שבמו יעקב, בעמל והשקעה רבה הוא הביא את הבית לכזה קרע. בבת אחת הוא חש אשמה כה גדולה, "אני הוא זה שהבאתי את יוסף להעלם מעל פני הכדור". (רד"ק) לכן יעקב אמר "כי ארד אל בני אבל שאולה" ומפרש רש"י שראה גיהנום. אין גיהנם יותר גדול מאשר אדם שמשקיע את כל עמלו בכדי להגיע ליעד מסוים, ולבסוף הוא מגלה שכל השקעתו הביאה אותו בדיוק לכיון ההפוך. כיצד יסלח לעצמו, כאשר הוא חש שהוא הגורם.
בפרשתינו, יוסף כבר יוצא מהבור, הסיפור הזה מאחריו, ולנו נותר להתבונן בדרך החינוך שלנו, האם אנו מאשימים את הילדים בהתנהגותם, ולא עוצרים לרגע להתבונן האם אין היחס וההתנהגות שלנו יוצרת את המערך המשפחתי.
האם אנו פועלים מתוך דפוסי התנהגות שליליים שנותרו בנו כתוצאה מהגידול בו גדלנו וחונכנו, ואינם בדווקא דרך החינוך הטובה ביותר עבור ילדינו.
השתדלות, התבוננות ויחד עם תפילה נזכה לנחת יהודי אמיתי בעז"ה.
חנוכה שמח