עשיו מאוכזב עד עמקי נשמתו מכך שפספס את היכולת לקבל את ברכת יעקב, ברכות שפע, הצלחה, שלטון וברכה.

עשיו מלא זעם על יעקב שגנב לו את הברכות, ואומר לעצמו, "רק אבא ימות, ואני רוצח את יעקב".

רבקה מקבלת את המידע הזה ברוח הקודש ואומרת ליעקב שילך לחרן, לאח שלה, לבן.

רבקה לא מסתפקת בכך, היא גם אומרת ליצחק "אני חוששת שיעקב יקח אשה מבנות חת", יצחק קורא ליעקב ומדבר איתו בארבע עיניים "לך לחרן, לדוד שלך לבן, ומשם תקח אשה".

לאחר הציווי של אביו ואמו, יעקב עוזב את הבית, בגיל 63, אולם לחרן הוא לא הולך. יעקב לא מקיים את ציווי הוריו ללכת אל הדוד, לבן.

רש"י בסוף פרשת תולדות כותב שיעקב אבינו הלך ללמוד תורה בבהמ"ד של שם ועבר בהתמדה עצומה, עד כדי שאפ' לא שכב על מיטה. כשהוא התעייף, הניח את ראשו על ה'סטנדר' ונרדם. כך עשה במשך ארבע עשרה שנה רצופות.

בסיום הארבע עשרה שנה, בגיל 77 , קיים את ציווי הוריו והלך לחרן, אל דודו לבן.

והשאלה הנשאלת, יעקב אבינו, איש תם יושב אוהלים, מה עם מצות 'כיבוד הורים'. למה אתה לא הולך לחרן כפי שאמך ביקשה ממך וגם אביך ביקש ממך?

יעקב אבינו נמצא במצב סבוך ביותר. מצד אחד הוא מבין מאמו שעשיו כועס מאוד, ורוצה לרצוח אותו בכל רגע, אלא שמחמת כיבוד הורים, עשיו ממתין שיצחק ימות בכדי שאביו לא יצטער בכך שיעקב נרצח, אך מ"מ עשיו הוא פצצה מתקתקת.

יעקב נמצא בסכנה קיומית בכל רגע.

מאידך גיסא, יעקב יודע שלבן הארמי אינו סמל השלימות בלשון המעטה. יעקב יודע מי זה דוד שלו, אדם שהיה מוכן לזרוק את כל פסיליו בשביל בצע כסף.

יעקב יודע שלבן הינו שקרן מדופלם, ושהות במחיצתו עלולה להוריד את כל קומתו הרוחנית. לבן עלול לקלקל את יעקב אבינו, להרוס את 'מידת האמת'.

כלומר, מצד אחד ישנה סכנה גשמית, מחמת עשיו אחיו. אולם מצד שני ישנה סכנה רוחנית, מחמת לבן דודו שאליו הוא אמור להגיע.

יעקב אבינו מוצא את הפתרון איך להנצל מהבעיה.

יעקב נטמן בבהמ"ד של שם ועבר ולומד בהתמדה עצומה.

יעקב יודע שהדרך להתמודד עם סכנות קיומיות לחייו, זה רק על ידי התורה הקדושה.

יעקב יודע שהדרך להתמודד עם לבן הרשע, להשאר מידת האמת, ולא ללמוד ממעשיו של האלוף השקרנים הינה רק על ידי לימוד תורה התורה בהתמדה ויגיעה.

לכן יעקב אבינו, טרם ניגש לקיים את ציווי הוריו ללכת לחרן, הוא הולך לבית המדרש ונטמן שם במשך ארבע עשרה שנה.

האם יעקב צדק? האם היתה זו התנהגות נכונה ללכת ללמוד ארבע עשרה שנה ולא לקיים את ציווי הוריו?

בפעם הראשונה שיעקב יצא מבהמ"ד [לאחר 14 שנה] ושכב לישון, הקב"ה נגלה אליו ואמר לו "הנה אנוכי עמך, ושמרתיך בכל אשר תלך… כי לא אעזבך…"

יעקב אבינו מקבל הבטחה מהקב"ה "אני איתך כל הזמן, אני שומר עליך, אני לא אעזוב אותך".

ברכה מיוחדת, כעת יעקב אבינו חש מוגן מסכנות גשמיות ומסכנות רוחניות.

יעקב אבינו בפרשה זו מגלה לנו שהדרך לנצח, על ידי לימוד תורה.

שמא יאמר אדם, דוקא לימוד תורה של יעקב אבינו, כוחו גדול, אבל האם גם הלימוד תורה שלי כוחו גדול? על זאת דרשו חז"ל את הפסוק "אל תיראי תולעת יעקב", שעם ישראל לא יירא מאומות העולם, משום שעם ישראל נמשל לתולעת, וכפי שהתולעת גופה רך, ואין כוחה אלא בפה, כך ישראל כוחם בפיהם-בלימוד תורה ותפילה.

זהו כוחה של התורה, לנצח סכנת גשמיות, וכן כוחה לנצח סכנות רוחניות כפי שאמרו חז"ל בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין.

בתקופה זו שעם ישראל בכל העולם כולו נמצא בסכנה, נתגייס כולנו לחזק את 'קולו של יעקב', כל רגע נוסף של לימוד תורה, יכריע את הכף לטובתנו במהרה בעז"ה.

שבת שלום

בשורות טובות