כעת נכנסו ל'שלושת השבועות', לימים בהם אנו נוהגים מנהגי אבילות זכר לחורבן בית המקדש. לא מסתפרים, לא שומעים מוזיקה, צמים וכל זה כדי לזכור את חורבן ביהמ"ק, יהי רצון שנזכה לראות בבנייתו במהרה כפי שאמרו חז"ל "כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בביניינה".
בכל שנה אנו נזכרים בדברי חז"ל שבית המקדש נחרב בעוון שנאת חינם, וכל דור שלא נבנה ביהמ"ק בימיו כאילו נחרב בימיו ולכך אנו מתאבלים בכל שנה ושנה למרות שבהמ"ק נחרב לפני כאלפיים שנה.
בכל שנה בימי האבל אנו מבינים שאנו שרויים עדיין בכמות גדולה של שנאת חינם, שח"ו אילו ביהמ"ק היה קיים, הוא היה נחרב כעת, ועצם הדבר מזעזע, באיזו שנאת חינם אנו שרויים.
ויודעים אנו שכל הצרות הינן תוצאה של חורבן בית המקדש, כי כשבהמ"ק היה קיים, עם ישראל היה אור לגויים, היתה קירבה לקב"ה, היה שפע גדול.
ואילו כיום אנו מוקפים באויבים מבית ומחוץ.
מוקפים באויבים הרוצים לפגוע בגופנו, שכל חפצם הוא להעלים את עם ישראל מעל פני כדור הארץ.
וכן מוקפים אנו באויבים שרוצים לפגוע בנפשותינו, ביהדותינו. אויבים שרוצים למחוק להשמיד ולאבד כל דבר שבקדושה, ולא בוחלים בכל דרך ובכל אמצעי.
הסיבה לכל האויבים הללו הינה חורבן ביהמ"ק.
בכל שנה אנו מבטיחים לעצמנו שנעשה את התפנית, שנתחזק ב'אהבת חינם', נאהב כל יהודי כפי שהוא, שהנוסח שאנו אומרים לפני התפילה "הריני אוהב כל אחד מישראל וכו' " יחדור לעצמותינו, אך לצערנו לא תמיד זה אכן חודר, ישנה שנאה שחוסמת את המילים הללו להיות חלק מאיתנו.
בואו נלמד יחד כיצד להשתחרר משנאת חינם ולהחדיר בליבנו 'אהבת חינם', שנזכה 'שנראה מעלת חברנו ולא חסרונם'
ראשית נתבונן, מה גורם לשנוא אנשים בחינם, ללא כל תמורה, ללא כל רווח מהשנאה?
הרי לא מדובר במכות פיזיות שאנו מקבלים, לא מדובר במישהו ששודד אותנו, כי אם זה אכן קרה, ונשנא אותו בשל כך, אין זו שנאת חינם, זו שנאה כתוצאה מדבר רע שהוא גרם לנו.
שנאת חינם פירושה שלא נעשה לנו שום דבר, פשוט כלום, ובכ"ז אנו שונאים אותו. או שאנו חושבים שהוא עשה לנו רע ובפועל הוא לא עשה כלום, ונמצא שהשנאה היא לחינם.
מה יוצר שנאת חינם?
הבה נמנה שלוש סיבות מהקל אל החמור.
סיבה ראשונה, היא שמיעת לשון הרע על הזולת. שמיעת דברים המספרים על מעשים שליליים שהזולת עשה, אע"פ שאינם קשורים אלינו, הוא לא פגע בנו, אבל שמיעת הדברים גורמת לנו לסלוד ממי שעשה את המעשים הרעים.
באופן טבעי אנו חשים אחוה עם כל בני האדם, באופן טבעי כשאנו פוגשים אדם אחר, אם אין לנו שום דעות קדומות עליו, אנו מתחברים בקלות, באופן טבעי אנו חשים אחדות.
אולם כאשר אנו שומעים עליו דברים רעים. אנו סולדים ממנו, תחושת האחדות והאחוה עוזבת אותנו, ואת מקומה ממלאת תחושת נפרדות.
למשל, אם היה לנו חבר בשכונה שאנו מחבבים, מחליפים מספר מילים כשאנו פוגשים זה את זה, לעיתים אף משוחחים.
מרגע ששמענו עליו שהוא עושה מעשים רעים, מעשים שבעיננו הם דבר פסול ואסור. אנו מתרחקים ממנו, משתדלים שלא להיות בקרבתו. משתדלים שלא לפגוש אותו ולהכנס איתו לשיחה.
הסיבה השניה לשנאת חינם היא 'הוצאת שם רע'.
כלומר, באפשרות הראשונה מדובר על אדם שאכן עשה מעשים רעים, ואמנם אין זה פגע בנו באופן אישי, אך אנו סולדים מאדם בעל מעשים שכאלו ומתרחקים מאישיות כזו.
משא"כ באפשרות השניה, שמענו על אדם שעושה מעשים רעים, ומיד קיבלנו את הדברים מבלי לבודקם, האם אכן הם נכונים במאה אחוז. זה לא לשון הרע, אלא הוצאת שם רע – מוציאים עליו קול שהוא אדם רע, אבל לא בהכרח שהוא עשה רע, או לא בהכרח נכון שהוא עשה כל מה שמספרים עליו, יתכן רק מקצתם.
הסיבה השלישית שגורמת לשנאת חינם הינה שמיעת דברים רעים שהזולת עשה לי, שהזיק לי, שרימה אותי, ששיקר לי, וכד', ודברים אלו כלל לא קרו. כלומר מדובר בהוצאת שם רע של דברים שהזולת עשה כלפיי. [בשונה משני הקודמים שמדובר בעשיית רע באופן כללי, ולאו דוקא פגע בי אישית]
שמיעת סיפורים שהזולת פגע והזיק לי, הינו גורם הנפרדות הגדול ביותר, מפני שכאשר אדם שומע שהזולת רימה אותו, ניצל אותו, הזיק ופגע בו, הוא מתמלא כעס כלפיו ומתנתק ממנו, ומכאן והלאה השנאה גודלת ומתעצמת.
וכל זאת מבלי שבררנו האם הדברים נכונים, האם כל הסיפורים ששמענו עליו, אמתיים מתחילתם ועד סופם.
כל זה בתאוריה יפה מאוד, אבל איך זה קשור אליי?
טרם נעבור לשלב ה'מעשה', נסכם:
עד כה עסקנו בדברי חז"ל "שבית המקדש נחרב בעוון שנאת חינם, וכל דור שלא נבנה בהמ"ק בימיו, כאילו נחרב בימיו" . התבוננו כיצד יתכן ואנו שונאים חינם, ללא שום קבלת תמורה, וללא שום דבר רע שהזולת עשה לנו.
למדנו על שלושה מצבים היוצרים שנאת חינם [לשון הרע והוצאת שם רע כללי ואישי]. ונשאר לנו להבין כיצד הדברים קשורים לחיינו, כיצד נוכל להוריד את הדברים מן הכח אל הפועל ולהגביר בנו 'אהבת חינם'.
'לא מעט' אנו שומעים על מעשים שליליים שאחרים עשו כלפינו ואנו מאמינים לדברים כאילו נאמרו 'הלכה למשה מסיני', כאילו זו אמת מוחלטת.
אך לא נשים לב לכך שאלו דברי שקר, משום שמבחינתנו 'לא סתם אמרו לנו, לא ישקרו לנו', אמרו לנו את האמת. כלומר חלק מהבעיה נוצר מכך שאנו בטוחים שאכן הדברים קרו כפי שסיפרו לנו, אנו בתחושה ש'זה קרה במאה אחוז' למרות שלא ראינו כלל את מה שסיפרו לנו, אלא רק שמענו זאת מאחרים, ויתכן שזה כלל וכלל לא קרה.
הנצי"ב [בספרו העמק דבר בהקדמה לספר בראשית] מסביר שזו בדיוק זו הייתה הסיבה שבגללה קרה החורבן.
הנציב מקשה מדוע חז"ל מבארים שבית המקדש השני חרב בעוון שנאת חינם בשונה מבית המקדש הראשון שלא נאמר שהיה בו שנאת חינם.
הרי מבואר בחז"ל שהיו מלחמות פנימיות שהגיעו לידי שפיכות דמים גם בבהמ"ק הראשון. א"כ מדוע נאמר שרק בהמ"ק השני נחרב בעוון שנאת חינם?
מתרץ הנצי"ב בבית ראשון רצחו מתוך מניעים שפלים, מתוך כעס והתנהגות בהמית, מסיבות של שטח וטריטוריה, ממניעים של שלטון וכד'.
לעומת זאת, בבית שני סיבת הרצח הייתה שנאת חינם. לא הרגו אחד את השני כי הוא מרד, כי הוא לא היה בעד קבוצה כזו או אחרת. סיבת הרצח הייתה כי השמיצו זה את זה, כי דברו לשון הרע והוצאת שם רע, ואלו הבעירו את השנאה והטינה וכך הגיעו למצב של רציחות.
כלומר, יתכן והזולת לא עשה דבר רע, יתכן והזולת לא עשה שום רע כלפי האחר, אולם הלשון הרע והוצאת שם רע שהייתה בכמות מוגברת גרמה שכל אחד יחס לזולתו עבירות ומעשים שפלים שנעשו כלפיו וכך בערה בהם שנאת חינם עד לרצח ושפיכות דמים.
כואב, עצוב וקשה לעיכול להאמין שאנשים רצחו זה את זה מתוך שנאה יוקדת על דברים שכלל אל קרו, על מעשים שכלל לא נעשו.
אך השאלה היא האם לא כך פני הדברים גם כיום.
נכון שאנו ב"ה לא רוצחים ואפ' לא מזיקים לזולת, ודוקא אנו משתדלים ללמוד ולהרבות בחסד, אבל יתכן ואנו מאמינים ל'סיפורים על אחרים שעשו מעשים שפלים', שאחרים עשו מעשים מושחתים,
והאמת היא – שהם כלל לא נעשו.
נשמע מוזר? נראה לא הגיוני?
בואו נבדוק יחד.
באמצעים המוכרים שעל ידם אנו מקבלים את המידע על מה שקורה בארצנו,
האם מקבלים נתונים עדכניים על גמחי"ם שנפתחים מדי שבוע?
האם ישנם מחקרים כמה אנשים שמחים להציע טרמפ'?
כמה אנשים לומדים מידי יום בספרי מוסר על מנת לשפר את מידותיהם?
האם מפמפמים לנו כמה שיעורי תורה נפתחים מידי שבוע?
מהו הסכום שאנשים תורמים לנזקקים?
מהן המילים שאתם אומרים לעצמכם בגמר השמיעה?
וואו אשריהם ישראל.
איזה כיף לגור כאן בא"י.
איזה יופי, כמה הצבא / המשטרה / השרים וראש הממשלה דואגים לנו, כמה אכפת להם מאיתנו,
או שאתם פולטים מילים שונות לחלוטין?
איזו מדינה…
כולם מושחתים כאן!
אין על מי לסמוך במדינה הזו…
מהן התחושות שעולות בכם בגמר השמיעה / הקריאה?
תיעוב, סלידה, ריחוק, טינה, שנאה.
או הבנה, חמלה, אכפתיות, רחמים, אחווה ואחדות?
מהם הדברים שאתם לומדים מתוך הראיונות והשיח?
עם מה אתם יוצאים?
עם דרך חיים שצריך להאשים ולחפש אשמים
או ללמוד לקחת אחריות על המעשים שלי.
האם אני לומד להתמקד במעלת חבירנו או להיפך להתמקד בחסרונם.
האם הראיונות שם מלמדים אותי כיצד להקשיב לזולת, להיות אמפתי,
או להיות אפתי וחסר רגישות לצערו של הזולת.
האם אני לומד כיצד להמליך את חברי בנחת רוח, או להתקיף, להאשים או לזלזל?
בואו נסכם, הבנו ששנאת חינם נובעת משמיעת לשון הרע, והוצאת שם רע.
הבנו ששמיעת וקריאת נושאים שונים מעוררים בנו שנאת חינם, שנאה כלפי אנשים שלא עשו רע, או בכל אופן לא עשו רע כפי שמציגים שהם עשו רע, וגם אם אכן הם עשו רע, שמיעת וקריאת הדברים פעם אחר פעם רק מעוררת ומעצימה בנו את השנאה יותר ויותר.
ומכאן והלאה אנו יודעים כיצד להתמודד עם שנאת חינם, כעת אנו יודעים מה הדבר הראשון שאנו צריכים לעשות כדי להפסיק לשנוא בחינם.
כאשר נפסיק לספוג לשה"ר והוצאת שם רע, מכאן הדרך פתוחה לאהבת חינם בעז"ה.
יהי רצון שנזכה לאהוב כל יהודי
ושיבנה בית המקדש במהרה בימינו.