הדין השני בפרשתנו הוא 'אמה עבריה'. דהיינו אדם שרוצה למכור את ביתו לאמה, יכול לעשות זאת בהיותה קטנה, עד גיל 12, וכסף מכירתה הולך לאביה.
והדברים מזעזעים. ילדה קטנה, חסרת אונים, אביה מוכר אותה בשביל בצע כסף. הילדה הזו מאבדת את הוריה, נתונה רק ברשות אדונה. במקום לקום ולשחק עם חברותיה בלגו, במגנטים בחבל ובחול, היא צריכה לקום מידי יום בשעות הבוקר המוקדמות לשאוב מים, לשטוף ריצפה ועד שהריצפה תתייבש ללוש בצק ולחכות שיתפח.
היתכן שהתורה דרכיה דרכי נועם, תאפשר לאב למכור את ביתו לאמה, ולהביא אותה לשפל המדרגה?
הקדמה.
המחקרים מראים שילדים הגדלים בעוני מתקשים להתרכז בלימודים ומתקשים מבחינה חברתית מפני שעוני גורם ללחץ ומתח רב במשפחה בתשלומי חובות, וסביב כל הוצאות ותשלומים. כמו כן הילדים מגיעים רעבים לבתי הספר, ואינם מקבלים טיפול הולם לבעיות בריאותיות, כך שהריכוז שלהם נמצא ברעב, בכאב הפיזי ובמתח המשפחתי.
משפחות שחיות בעוני לרוב עוברים יותר דירות ואלו משפיעים על שינוי בתי ספר, בנוסף ילדים אלו אינם ששים לחזור לביתם ולשהות בו, וכתוצאה מכך נמצאים ברחוב ונחשפים לכל מה שהרחוב מציע- מילים גסות, עישון, מכות, ואפשרות להשיג 'כסף קל' כמו העברת סמים וזנות, כאשר כל השינויים הללו גורמים לחוסר יציבות, לתחושה של ערעור, ולמצבים מסכני חיים.
ביאור לשאלתינו.
התורה מתירה לאב למכור את ביתו לאמה עד גיל שתים עשרה, בזמן בו מעשה ידיה שייך לו.
התורה ירדה לסוף דעתו של האב. כאשר האב הגיע לעוני מחפיר, [רמב"ם], כאשר אב שביתו אהובה עליו יותר ממה שבת אהובה על אמה, ובכל זאת, המצב כה קשה, שהאב אינו יכול לפרנס את הבית, האב לא מצליח לצאת מהחובות שבהם שקע, והמצב הכלכלי בשפל. מצב זה אמור להשפיע על חיי הבת לכל אורך חייה והדורות הבאים. אם הבת תגדל בעוני מחפיר, אם הבת תהיה חשופה למתח ולחץ של הוריה עקב המצב הכלכלי, אזי הבת תנשור לרחוב ותחשף לטרגדיות שקוראות שם. אם הבת תגלה את ההפקרות שמתחוללת ברחוב, מכאן הדרך תלולה לנפילתה האנושית. כנראה שבדרך זו היא תאבד צלם אנוש, היא תדרדר מטה ואחריתו מי ישורנו.
לכן התורה מציע לאב לעצור את הגלגל של העוני. התורה מאפשרת לו למכור את ביתו לאמה. התורה מתירה לאדם הרואה ילדה זו כפוטנציאלית לאשה לו או לבנו, לקנות אמה זו למספר שנים.
רק אדם הרואה בבת זו אפשרות לנישואין לו או לבנו, יכול לקחתה. לכן אסור לקרובי משפחה לקנות את הילדה לאמה. כמו כן האדון אינו יכול למסור לה עבד כנעני בשביל ללדת לו עבדים, בשונה מעבד עברי שרבו יכול למסור לו שפחה כנענית.
לאחר תקופת עבדות, כאשר האדון מחליט לקחת את הילדה לאשה לו או לבנו, הוא מחויב בכל הדברים שבעל חייב לאשתו, בשאר כסות ועונה, ובכתובה כאשה רגילה, למרות שהיא נמצאת בביתו בתור אמה.
כיצד לדעתכם יתנהג אדם בילדה כאשר מעותד הוא או בנו לישאנה. האם ינהג בה בכבוד יתר או בזלזול, האם יפרגן לה מטוב ביתו, או יתקמצן כלפיה. הרי זו מעין ארוסתו.
כאשר ילדה זו תגדל בבית של אדם אמיד שיעריך אותה, שיתן לה את כל מה שהיא צריכה, ואת כל מה שהוריה לא יכלו לתת לה, היא תגדל בתחושה של יציבות, הערכה, ומתוך רוגע נפשי. כעת היא יכולה לגדול ולמצות את כוחותיה, כעת היא תוכל להיבנות בכדי להיות 'אשת חיל'.
הסיבה שאנשים מבוגרים מתנהגים לעיתים כילדים קטנים, משום שהילד הפנימי שלהם לא קיבל את צרכיו. הילד הפנימי שלהם זעק לעזרה, התחנן להקשבה, ביקש שוב ושוב אכפתיות ותמיכה, ומכיון שהוא לא קיבל את הצרכים הרגשיים להם היה זקוק, הוא ממשיך לנהל את האיש המבוגר, ולכן המבוגר מתנהג כמו תינוק.
תארו לכם אדם מבוגר שנותן לילד בן שלוש להחליט החלטות בשבילו. לקבוע לו מה לעשות ומה לא לעשות, מה להגיב ומה לא לומר, איך לבקש ומתי להתגבר. איך לדעתם יראו חייו?.
זו בדיוק צורת החיים של אדם מבוגר שהילד הפנימי שלו כאוב, שהילד שבו פצוע רגשית.
התורה לא רוצה שהבת שלא זכתה לגדול בבית יציב, תדרדר ותגיע לשפל המדרגה ותעביר את קשייה לדור הבא, לכן הפתרון ההולם הוא למוכרה לאמה שמטרתו נישואין עם משפחה שתכבד, תעריך תתמוך ובסופו של דבר תשא אותה לאישה.
האב שמוכר את ביתו, אינו מקבל הערכה על כך, התורה קוראת לו בוגד [בביגדו בה], אך בד בבד התורה מעדיפה שימכור את ביתו מחוסר ברירה מאשר תישאר בביתו, וההשלכות תהיינה הרות אסון.
כעת ילדה זו תלמד נימוסין והנהגות של בית יציב, של בית רגוע, ותלמד דרכים להתייצב כלכלית, תלמד מאדונה ובהמשך בעלה, כיצד להתנהל כלכלית, כיצד לחשוב על כסף, וכיצד להשיג כסף בדרכים כשרות, בדרכים שמטיבות עם האנושות, וכך תגדל דור של אנשים בריאים בנפשם.
זו מצוות אמה עבריה, גאונות שרק יוצר האדם יכול לומר לנו מהן 'הוראות יצרן' וכיצד להתמודד עם קשיים כלכליים במשפחה. בתקווה שזכיתי לעמוד על מקצת מחכמת התורה, ובתפילה לזכות להבין את עומקה.