מכיר את זה? שבוע לפני ראש השנה, אתה רגוע, בטוח בחסדו של השם ומסתובב בביטחון מסליחות לקניות לקראת החג, אימונים לתקיעת השופר ועוד…
אנו נמצאים שבוע לפני יום הדין, בטוחים אנו בחסדו של אבא שבשמים שיוציא לאור משפטנו ושנזכה לשנה טובה ומתוקה, אך כדי לזכות באמת בביטחון הגמור שנקבל שנה טובה, מוטל עלינו לקבל על עצמנו קבלה טובה, דבר מה בו נשתפר ונתעלה, כך שבסוף שנה הבאה נהיה אדם אחר מזה של היום. אך מהו הדבר שעליי לקבל על עצמי? במה אשתפר? מה בדיוק אני צריך לשנות ולשפר כדי להיות אדם טוב יותר?
ראשית, "לב יודע מרת נפשו", כל אדם יודע בתוך תוכו במה הוא צריך להשתנות.
בנוסף, חז"ל נתנו עיצה שיכולה לעזור לנו לבחור תחום להתחזקות. שאל את עצמך: "מהו הדבר שאני הכי אוהב לעשות, וכן מהו הדבר הקשה ביותר לביצוע? היכן שאתה חש שזהו ניסיון קשה בשבילך, שם תדע שיש לך צורך לתקן, ולשם כך הגעת לעולם, לצורך התיקון, השיפור וההתעלות.
אני רוצה להציע דרך נוספת ומעניינת, שתסייע לנו לגלות על מה עלינו לעבוד ולקבל.
לשם כך, נעמיק קצת בנושא ה'מזל'.
מהו מזל? מדוע נולדתי עם מזל כזה וחברי עם מזל אחר?
איך הקב"ה ברא את עולמו? הקב"ה דיבר, כביכול, והעולם נברא בדיבורו.
נאמר בתחילת ספר בראשית "בראשית ברא אלוקים את השמים…". כמו שאנו אומרים בברכת הלבנה "אשר במאמרו ברא שחקים". מהו הדיבור שברא את העולם? כ"ב אותיות. דהיינו על ידי אמירת כ"ב אותיות נברא העולם.
באותיות מסוימות נבראו י"ב המזלות והם נותנים כלים וכוחות לכל תינוק שנולד בהתאם ליום והשעה בה הוא נולד, כדי שישלים את תפקידו בעולם. על פי ה"שפתי חיים", מזל מלשון נזל, כלומר כשאדם נולד נוזלים עליו כוחות עליונים הקובעים את אשר יקרה לו בהתאם לתפקידו בעולם הזה.
כלומר, בורא העולם ברא את המזלות והם נמצאים תחת שליטתו, אולם נתן להם את הכוחות לתת לכל אדם את הכלים הנדרשים לו, על פי הרגע שבורא עולם החליט שהנשמה תצא לאוויר העולם.
בנוסף למזלות אלו, יש גם את המזל ששמו של האדם נותן לו, ולכן כתוב ששם האדם ניתן בנבואה להוריו.
נעבור לנושא אחר ואח"כ נשלים את הפאזל.
כידוע, ילדים דומים להוריהם בפרצופיהם, במבנה גופם ובכשרונותיהם.
מדוע? מדוע מציאות החיים קובעת כי ילד דומה להוריו, עד כדי כך שעוד לא עברו על התינוק מספר ימים מרגע שיצא לאויר העולם, וכבר כל הסבתות והדודות מתווכחות למי הוא דומה, והמומחיות מנתחות אותו ניתוח וירטואלי (באף ובאוזן, בול אבא שלו. הלחיים סבתא שלו. החיוך של משפחת כהן. את השפתיים לקח מאמא שלו)?
אומרים חז"ל במסכת ברכות "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות" , ובמקרה שלנו, אם פרצופיהם דומים, כך דעותיהם דומות, היינו, הורים וילדיהם שפרצופיהם דומים- דעותיהם דומות.
תפקיד הילד בעולם הוא להמשיך את התיקון של הוריו. כל המעשים, דרכים ותפיסות עולם של הוריו שאינן מתוקנות מוטל על הילד לתקנן.
לכן ירושת האב עוברת לבנים, מכיון שעם הכלים שהאב השתמש, הילדים ממשיכים את התיקון שלו בעולם.
לכן נאמר בתורה "פוקד עוון אבות על בנים", וביארו חז"ל כשהבנים עושים מעשה אבותיהם. כלומר אם הבן ממשיך את דרכו של אביו, אם הבן לא ביצע הליך תיקון עם התנהגותו ומעשיו, הוא יענש גם על מעשה אבותיו.
וכעת נסכם את מספר הדברים שנתבארו ונעבור למעשה:
ילד נולד להוריו במראה שווה, לרמז על כך שתפקידו להמשיך את התיקון של הוריו, אחים הדומים זה לזה פירושו, שיש לכל אחד מהם ניסיונות וקשיים משותפים, ותפקידם עלי אדמות לתקנם.
מכאן נסיק, שכאשר האדם רוצה לתקן את מעשיו, עליו אולם לזהות את התנהגותו הטעונה שיפור. אולם בכדי לדעת במה עליו לתקן. בכדי לזהות את הקשיים שבהם עליו להשתפר, שהרי אין אדם רואה נגעי עצמו. מה הפתרון? יביט לצדדים, אל אחיו ואחיותיו, יביט למעלה אל הוריו, אלו התנהגויות אינו אוהב בהם. במה לדעתו הוריו צריכים להשתפר, במה אחיו צריכים להשתנות. זוהי משימה יחסית פשוטה.
כעת מגיע השלב המכריע. לאחר שזיהה וערך רשימת כל הפגמים שמצא בהם, יביט אל עצמו וישאל: האם אני עצמי רחוק ממידות אלו? או אולי המרתי את הבעיה בדומה לה, ויצאתי מאיזון.
לדוגמא, אדם גדל בבית שבו אחד ההורים היה הורה אלים רגשית, מילולית או פיזית, על הילד לבחון האם אני משתמש באלימות, יתכן שאלימות האב היתה מכות, והבן אינו משתמש במכות, אולם האם הוא משתמש באלימות מילולית, במניפולציות או באלימות פאסיבית דהיינו שהוא 'לא מדבר' כשרצונו לא נעשה, ועושה פרצופים. כל אחת מדרכים אלו הינה אלימות.
דרכו של הילד, להעתיק התנהגותם של הוריו. בין אם הוא אהב את התנהגותם ובין אם חש מתוסכל מדרכם, ואולי אף הבטיח לעצמו שישתנה. ויתכן שאף נשבע לעצמו שהוא יהיה אדם אחר. אך למעשה, בפועל, ילדים חוזרים על דרכם והתנהגותם של הוריהם, אא"כ יעמול הילד לבצע הכרה עם הכאב שחווה, ויעמול על דרך טובה ואפקטיבית יותר.
יהי רצון שנזכה לשפר את מידותינו
ונזכה לחיים טובים ומשודרגים בשנה טובה ומתוקה.
שמואל אברהם.