בראש השנה תקענו בשופר.
בפורים לא הצלחתי לישון מרעש של נפצים.
לפני כשבועיים הדלקנו מדורות גדולות לכבוד רשב"י.
אז למה בחג מתן תורה לא מדליקים מדורות, ולא מדליקים רימוני עשן ולא מנפצים נפצים
הרי לפני נתינת התורה היו קולות וברקים וענן כבד שעשה ערפל וחושך, וקול שופר חזק מאוד.
כשניתנה התורה – הר סיני בער באש, התורה הייתה מאש, משה רבינו היה שלהבת אש [מתוך מעם לועז פרשת יתרו].
למה בחג מתן תורה עושים רק שני דברים זכר לשעת מתן תורה – (חוץ מקריאת עשרת הדברות) אוכלים מאכלי חלב ומקשטים את הבתים ובתי הכנסת בפרחים?
[הקדמה] יש מחיר
לכל מעשה שאדם עושה יש השלכות, חלקן נעימות וחלקן כואבות. אך לכל בחירה בחיים יש מחיר.
כאשר הבחירה היא נכונה, דרך ארוכה שהיא קצרה, קרי: אכילת אוכל בריא למען הרגשה בריאה וטובה. ויתור על שינה ועבודת שעות נוספות למען לימוד תורה לעשות נחת רוח לבורא עולם ולהינות ממתיקות התורה. שתיקה ע"מ שלא להדליק או שלא ללבות אש של מריבה. לימוד נושא מסוים ע"מ לעסוק בו להתפרנס ממנו, זוהי דרך ארוכה שהיא קצרה.
ולעיתים האדם בוחר בדרך קצרה שהיא ארוכה, ערב לשעתו שאחריתו כאב, צער ועוגמת נפש.
אבל לכל בחירה יש מחיר, גם שמח ונעים וגם כואב.
החוויה
אף בשעה שהאדם בחר לילך בדרך הטובה. יש שני חוויות בשעת הבחירה והגשמתה. ניתן להתלונן להתבכיין לקטר ולחוש דכדוך ומסכנות, וניתן לראות את הדרך כאתגר וכחויה נעימה.
התורה הקדושה הינה פוטניצאלית.
הלומד יכול לחוות בה שמחה, עונג, סיפוק ודרך חיים להצלחה.
ויכול גם לחוות בה צער ויסורים.
כפי שאמרו חז"ל 'זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה נעשית לו סם המוות'.
כשהתורה ניתנה היה קולות, ברקים, אש וריחות נעימים.
כאשר היהודי מבין את גדלותו של הבורא וקטנותו של עצמו.
כאשר הלומד מבין את משמעות וגודל המתנה שבתורה שרק עם ישראל זכה בה. הגישה ללימוד נעשית בתחושת כבוד והערכה, בהרגשת שמחה כפי שאמר דוד המלך 'שש אנוכי על אמרתך כמוצא שלל רב'.
יומו של הלומד מלא שמחה וסיפוק, הערכים על פיו הוא חי ומקבל את החלטותיו, מלאי משמעות ופותרות את הבעיות שלו ושל משפחתו.
הוא חש מצפון נקי בבחירותיו הנעשות ע"פ ערכי התורה.
אמנם היו במתן תורה קולות וברקים, חושך וערפל. אך אנו בוחרים להנציח ולזכור את הפרחים והריחות הנעימים ואת מאכלי החלב.
הריחות הנעימים מזכירים לנו את היופי והנעימות שבתורה, וכך בשעת קיום המצוות ולימוד התורה, ניגש אליהן ונקיימן מתוך היופי והמתיקות שבהם.
מאכלי החלב מזכירים לנו את הרגע בו עם ישראל הבין את איסור בישול ואכילת בשר וחלב יחדיו, ולכן עליהם להגעיל וללבן את כליהם. והיו בפניהם שתי אפשרויות, האחת להתלונן ולהתבכיין שאין מה לאכול. והיתה האפשרות השנייה להתחיל לאכול מאכלי חלב ולגוון ולמצוא מאכלים ורעיונות חדשים כדי לשבוע גם בלי בשר.
עם ישראל בחר בדרך החיובית.
התורה מעניקה מתיקות שמחה ואור, כפי שנאמר 'פקודי ה' ישרים משמחי לב. נחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים'.
האם האדם יחוש במתיקות, בשמחה, בערבות? זה תלוי בגישה שלו ללימוד התורה.
לזאת אנו מנציחים בכל שנה את אכילת מאכלי החלב וקישוט הבתים בפרחים, לזכור ולהנציח את הגישה ווהאור שבתורה.
יה רצון שנזכה להתמיד בלימוד התורה, ולקיים את המצוות מתוך מתיקות ואהבה לבורא עולם.
שבת שלום וחג שמח