יצחק אבינו גר בגרר, מתעשר במהירות והעושר שלו כקוצים בעיניהם של הגרריים, אך לא רק בעיני העם, אלא אף בעיניו של מלך גרר. אבימלך מלך גרר, ליבו יוצא נוכח העובדה שנכסיו והונו של יצחק גדל וגדל, ומשאיר אבק לכמות נכסיו של אבימלך. תחילה זו הייתה קנאה פנימית שקטה, אך הגיע היום שהקנאה כה גדלה עד שאבימלך לא יכל לסבול שיצחק גר בסביבתו ומבייש את עוצמתו הכלכלית, ולכן ניגש אליו אבימלך ואמר לו 'לך מעמנו, כי עצמת ממנו מאוד'.
והשאלה הזועקת, יצחק אבינו, עולה תמימה, מסר את נפשו על קידוש ה'. מדוע צריך לסבול מקנאה כה גדולה, עד כדי שזורקים אותו מהעיר בה הוא גר הלא עוול בכפו?
הקדמה:
עם ישראל קיבל את התורה על הר סיני.
שואלת הגמ' במסכת שבת, מדוע שמו של ההר 'סיני', והסיקה במסקנתה, הר שממנו ירדה שנאה לאומות העולם עליו. כלומר מרגע שקיבלנו את התורה, כל אומות העולם, כולם כולל כולם, שונאים את עם ישראל, וההיסטוריה הוכיחה זאת, בין כשעם ישראל בארצם ובין כשלא היו בארצם, בין כשעם ישראל היו ברום המעלה ובין כשעם ישראל היו בשפל המדרגה, בין ימנים ובין שמאלנים, בין אם מתרחקים מהגויים ובין אם מתקרבים לגויים, השנאה הייתה ותמיד תהיה כפי שאומרים לנו חז"ל שמהר סיני ירדה שנאה לאומות העולם לעם ישראל.
האנטישמיות לעם היהודי נמצאת בכל פינה, בין לנבדלים מן הגויים ובין ליהודיות המתחתנות עם הגויים, לפעמים היא שקטה ולפעמים היא מתפרצת החוצה כפי הסיפורים שצפים מידי פעם.
והשאלה הנשאלת, למה כשעם ישראל קיבל את התורה, חייבת להיות כלולה בחבילה גם שנאת האומות לעם ישראל, מה לא טוב בכך שעם ישראל יקבל את התורה, והגויים יאהבו או לפחות לא ישנאו את העם היהודי?
מה כל כך גרוע שיהודי וגוי יחיו בגלובוס בלי שנאה יוקדת?
כותב הרש"ר הירש, יצחק אבינו בנו של אברהם אבינו עשיר גדול, בכל יום הוא נפגש עם אנשים שאינם בעלי מידות ודרך כפי שאביו חינכו. מידי יום יצחק עושה עסקים עם אנשים בעלי מידות שפלות ומגונות, עם אנשים הרחוקים מאמונה בבורא עולם. הקירבה אל אותם אנשים, ההרגל היום יומי במחיצת אנשים חסרי אמונה ומידות, עלול לגרום ליצחק לשכוח את מעלתיו, לשכוח את איכותו ולהיטמע בין שאר העם בעלי אינטרסים וחסרי עבודת מידות וקירבה להקב"ה.
כדי לזכור שיצחק הוא 'יצחק אבינו', שיצחק הוא שה תמים, עליו להיות נשנא מהעם שסביבו, רק שנאה תמידית תזכיר לו ששאר העמים ויצחק, אלו שני דברים נפרדים.
וזו גם הסיבה לכך שכחלק מהחבילה של קבלת התורה, קיבלנו גם את שנאתם של האומות, זהו תנאי בסיסי להמשך קיום התורה
וכך כותב המשך חכמה בפרשת בחוקותי בה מנבא הוא את השואה וזה תוכן דבריו- ההשגחה האלוקית חשבה אופנים ותחבולות שישראל יתקיימו לגוי בפני עצמו, ולא יתבוללו בעמים.
הנה דרך ההשגחה כי ינוחו משך שנים קרוב למאה או מאתים ואחר יקום רוח סערה וכו' וירוצו ויברחו למקום רחוק, ושם יתאחדו לגוי, יגדל תורתם וכו' עד כי ישכח היותו גר בארץ נכריה, יחשוב כי זה מקום מחצבתו, בל יצפה לישועת ה' וכו' שם יבוא רוח סערה עוד יותר חזק ויזכיר אותם בקול סואן "יהודי אתה". עכ"ד.
בלעם הרשע, נביא אומות העולם, אמר זאת במשפט קצר, 'הן עם לבדד ישכון'. עם ישראל יהיה בדד, גם אם יתאמץ להתערב ולהיטמע בין הגויים, הוא יחזור להיות בדד.
ואם נקח את הדברים צעד אחד קדימה, יתכן שזו גם השנאה שרוחשים עמי הארץ והאפיקורסים לשומרי התורה כפי אמר רבי עקיבא 'מי יתן לי ת"ח ואשכנו כחמור', וכפי שנשמעים הדברים מידי שעה עגולה את השנאה לציבור שומרי התורה. ועולה המחשבה בפני חלק מהציבור שצריך להשתדל כמה שיותר להראות לאפיקורסים כמה אנו טובים, כמה אנו אנשים מכילים, מקבלים, וכו' וכו'. אך במעט התבוננות רחבה עולה העובדה, שלא משנה מה יעשה ציבור שומ"ת, יעניק, יקבל, ישתוק, ירצה, יתקפל וכד', שנאת האפיקורסים תשאר בעינה.
לאור מה שלמדנו עד כה, הדברים פשוטים ובהירים. השנאה אינה עונש, השנאה ללומדי ושומרי התורה אינה קללה, היא חלק מהכלים השומרים ומגינים על שות"מ בפני רוחות רעות, בפני אנשים "משכילים" שמטרתם להשמיד להרוג ולאבד את האמונה בקב"ה, את תורתו ושומרי תורתו, השנאה היוקדת בכל עת ובכל זמן של האפיקורסים היא ההגנה הטובה ביותר מפניהם.
לולא זאת, החיכוך היומיומי, עם אפיקורסים, היה גורם ליהודי הנאמן ליהדותו, לאבד את איכותו, כפי שכותב הרמב"ם "שדרך האדם ללמוד מסביבתו".
לסיכום השנאה של הגרריים ומלכם ליצחק, האנטישמיות של אומות העולם לעם ישראל, היא היא התנאי לשמירת התורה והמצוות ולכן קיבלנו אותה בעת ועונה אחת עם מתן תורה.