בחיינו אנו רוצים ולעיתים נדרשים לתת מתנות. לרוב מדובר באירועים מיוחדים ולכן אנו משקיעים במתנות מיוחדות, יוקרתיות ומעוצבות, וזאת מתוך מטרה להביע הכרה, הוקרה, הערכה ואהבה.
אולם יתכן ולמרות מאמצינו להביע הערכה ואהבה, נתינת המתנה אינה יוצרת את אשר ביקשנו ליצור, ולמרות ההשקעה הגדולה, אין שכר לפעולתה.
בפרשה זו יש לנו את ההזדמנות ללמוד מיעקב אבינו את איזו מתנה אינה אפקטיבית, ומהי הדרך הטובה ביותר להעניק מתנות. הבה נסקור את ההתנהלות של יעקב אבינו.
יעקב אבינו שומע משליחיו שעשיו מגיע בכדי להרוג אותו. יעקב אבינו מתכונן בשלושה שלבים – תפילה, דורון ומלחמה.
יעקב מכין עדרים של עיזים, פרים, גמלים וחמורים, כל העדרים מורכבים מזכרים ונקבות בהתאמה, וכל עדר בפני עצמו. רווח בין עדר לעדר, מרחק מספיק בכדי שעשיו לא יראה כשהוא בעדר הראשון שיש עדר נוסף שמחכה.
יעקב מצוה את עבדיו המצויים בראשי העדרים: "כי יפגשך עשו אחי ושאלך לאמר למי אתה ואנה תלך ולמי אלה לפניך, ואמרת לעבדך ליעקב, מנחה הוא שלוחה לאדני לעשו, והנה גם הוא אחרינו".
מדוע יעקב מפזר את העדרים. האם לא עדיף שכולם יפגשו בעשיו בבת אחת, ועשיו יחטוף 'שוק' מעוצמת המתנה, יחוש שיעקב אוהב אותו ויתרכך?
למה כל עבד צריך לחזור כמו תוכי על המילים "העדר שייך לעבדך יעקב, והוא נותן את כל זה מתנה לעשיו, ויעקב נמצא אחרינו", האם לא היה מפסיק שכל אחד יאמר לו "יעקב הביא לך את זה מתנה".
ביאור. מהי מטרת מתנה?
מתנה הינה דרך להביע את האהבה וההערכה שאני חש כלפי הזולת.
רבים חיים בתפיסה שגודל המתנה מעידה על כמות וגודל ההערכה והאהבה כלפי המקבל.
רוב העולם מאמין שמתנה גדולה מעידה על אהבה גדולה.
יעקב אבינו נמצא במצב מסוכן. עשיו כועס על לקיחת הברכות, עשיו זועם על כך שהפסיד את הבכורה ברגע של תאווה. ולכן עשיו רוצה להרוג את יעקב, ויעקב זקוק להפוך את עשיו מאויב לאוהב כמה שיותר מהר.
יעקב יודע שמתנה גדולה אינה בדוקא מעידה על אהבה גדולה, אלא שמתנה יוצרת אהבה מחמת שהיא גורמת למקבל לחשוב 'אכפת לי ממך, חשבתי עליך, חיפשתי משהו שאתה אוהב כי אני אוהב ומעריך אותך'.
יעקב יודע שנתינת מתנה גדולה לעיתים רומזת "קח את המתנה ואל תבקש יותר עם היומולדת הבא" ובכך יחד עם הבעת הערכה היא גם מביעה ריחוק ודחייה.
יעקב גם יודע שנתינת מתנה בלי מכתב, הינה הבעת הערכה זעומה לעומת ניתנת מתנה עם מכתב של הערכה וביטוי של הערכה, עם ביטוי גלוי של אהבה.
יעקב מבין שמתנה טובה, זו מתנה שתשמש את מקבלה ותועיל לו, ומתנה שלא תועיל, זו אמנם נתינה, אך אינה קבלה. המקבל לא קיבל דבר שייטיב עמו.
בד בבד יעקב יודע שלמרות הבעת הערכה לעשיו, אסור לו להראות חלש וחושש ממלחמה עם עשיו. הוא לא נותן את המתנה רק להרגיע את הרוחות, יעקב לא נותן את המתנה ממקום של חולשה. יעקב נותן את המתנה ממקום של עוצמה וחוזק.
לכן יעקב לא שם את כל העדרים יחד כדי שעשיו יתפעל מהמתנה העצומה, אלא יעקב מחלק את המתנות, עדר עדר לבדו, כך בכל פעם עשיו יתפעל מהאכפתיות והמחשבה של יעקב להעניק לו.
לכן יעקב בחר לשים בכל עדר זכרים ונקבות בהתאמה (כמבואר ברש"י), כך שכעשיו יקח את הבהמות לביתו, הוא לא יערב אותם עם שאר בהמותיו, אלא הוא ישאיר אותם במתכונתם, [ובפרט שהוא מאמין ששורה ברכה בנתינתו של יעקב], וכך יעקב הרויח שבכל פעם שעשיו יביט החוצה, ויראה את העדרים, תתחזק אהבתו ליעקב.
בנוסף, יעקב בחר לשים זכרים ונקבות יחד באותו עדר, מפני שיעקב ידע היכן ראשו של עשיו שקוע וכפי שרש"י כתב בפרשה הקודמת, איש ציד, צד בהמות וצד נשים, זוהי אומנתו, לכן יעקב הביא לו מתנה בהתאמה, עדרים של זכרים ונקבות, וכשעשיו יעבור ויביט במתנה ובתהליכים הנעשים בעדר, בכך יספק את יצריו ויהנה ממתנתו של יעקב. יעקב זיהה את הצורך של עשיו, ונתן לו מתנה כתאוות נפשו (אברבנאל).
יעקב גם יודע שמתנה ללא מכתב, אינה ממצה את הוכחת הביטוי לאהבה והערכה, לכן יעקב מבקש מכל עבד העומד בראש עדר שיאמר "זו מתנה מעבדך יעקב, לאדוני לעשיו, והוא גם מחכה לפגוש אותך". כך פעם אחר פעם עשיו שומע שיעקב מכבד אותו, מכבד אותו כאדונו, ומחכה לפגוש אותו.
(אמנם הבעת הערכה אינה צריכה לבוא על חשבון השפלת הנותן, אולם הסיבה שיעקב משפיל את עצמו בפני עשיו ואומר "מעבדך יעקב, מתנה לאדוני לעשיו", מפני שעשיו כעס על לקיחת הברכות, ולכן יעקב רצה להביע בפניו, שלמרות הברכות, עשיו יותר הצליח).
יעקב גם יודע שאם עשיו יחוש שיעקב נותן לו את המתנה בגלל שהוא מפחד מזעמו, הוא איבד בכך את אפקט המתנה. המתנה לא תעיד על הערכה ואהבה. להיפך, גודל המתנה תעיד על גודל הפחד של יעקב. לכן יעקב מצוה את העבדים המופקדים על העדרים, שהם יאמרו לעשיו את הדברים ויתקדמו הלאה לכיון שעיר, למקום שבו עשיו גר, [שהרי יעקב לא אמר להם לומר לו בלשון נוכח, "המתנה בשבילך, קח אותה". אלא לומר לו בלשון נסתר, לאדוני לעשיו, כאילו אינם יודעים שעשיו נמצא לפניהם].
בכך שהעבדים יאמרו ויתקדמו הלאה, עשיו יבין שהעדרים שפגש, לא הוכנו בגלל שיצא למלחמה עם יעקב, אלא גם לולא שיצא מביתו לכיוון יעקב, הייתה המשלחת בדרך אליו, דהיינו שהמשלחת לא נעשתה מתוך פחד וחשש של יעקב מפני עשיו, אלא להביע את הערכתו ואהבתו של יעקב לאחיו, לאחר שלא פגש אותו למעלה משלושים שנה (ארבע עשרה שנה בבהמ"ד של שם ועבר, ועוד עשרים שנה אצל לבן).
בנוסף, בכך שהם אומרים לו "והנה גם הוא אחרינו" הם מראים בכך שיעקב לא פוחד, הוא לא שולח שליחים ובורח, יעקב בדרך לפגוש את עשיו. יעקב חזק.
נסכם מה אנו לומדים מדרכו של יעקב בנושא נתינת מתנה אפקטיבית.
נותן החפץ להביע את הערכתו ואהבתו, יוכל להביע זאת בנתינה לעיתים קרובות בדבר הממלא את צורכו של המקבל, מאשר בנתינה גדולה לעיתים רחוקות. עם הנתינה יש לצרף מכתב בה הנותן מספר ומפרט במה הוא מוקיר ומעריך את המקבל. ונתינה לא נעשית במטרה להתפייס, ממקום של חולשה, אלא ממקום של עוצמה.
בשורות טובות