אדם הראשון היה יציר כפיו של הקב"ה. בגמ' בחגיגה מבואר שאדם הראשון היה מהארץ ועד לרקיע ומסוף העולם ועד סופו, דהיינו שהוא כלל את תוכן כל הבריאה.
במדרש נאמר שמלאכי השרת טעו בו ובקשו לומר לפניו קדוש. מלאכי השרת צלו לו בשר.
מכל הנ"ל מבואר שלא מדובר כאן על אדם רגיל, מדובר על מלאך והרבה יותר מכך.
וכאן עולה השאלה כיצד הנחש פיתה את אדם וחוה לאכול מעץ הדעת. הרי אדם היה ברמה של מלאך, הוא יכל להתגבר בקלות?
בנוסף, הרי כל שאר העצים היו מותרים לאכילה, כל פירות ההדר, הטרופים, הקיציים והחורפיים מותרים לאכילה, אז מה כ"כ קסם לאדם הראשון בעץ הדעת שלא יכל להתגבר עליו?
עוד עלינו להבין מהו בדיוק פיתויו של הנחש. נאמר בפסוק שהנחש אמר להם "והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע" ורש"י מביא את המדרש "מאילן זה אכל וברא את העולם, והוא אומר לכם שלא תאכלו ממנו שלא תבראו עולמות אחרים".
מה הכוונה ליצור עולמות אחרים?
חז"ל אומרים שאילו אדם הראשון היה מקשיב לציווי הקב"ה ולא אוכל מעץ הדעת עד כניסת שבת, היה העולם מגיע לתיקונו. אולם כעת העולם נתקלקל, ואנו ממתינים קרוב לששת אלפי שנה בכדי שהעולם יבוא לתיקונו. מהו התיקון המדובר שאנו מחכים זמן כה רב שיתוקן, והעולם יגיע ליעדו.
הראשונים והאר"י הקדוש {וביאור דבריו בנפש החיים] מבארים:
לפני חטא אדם הראשון היצר הרע היה מחוצה לאדם, ולאחר החטא, יצר הרע נכנס בתוכו.
כלומר, כאשר אדם רואה מדורה, אין לו שום צל של מחשבה להיכנס למדורה, כי הוא יודע שבמדורה הוא ימות. האדם יודע שבשביל לחיות הוא צריך להיות מחוץ למדורה, זה לא רק 'רצוי' להיות מחוץ למדורה, זה לא רק 'כדאי ומועיל', זה עניין של חיים ומוות.
מי שמחוץ לאש, יש לו מציאות. מי שבתוך האש, נעלם מהמציאות, הופך להיות 'העדר'.
אדם הראשון לפני החטא היה זך וטהור, כל כולו היה מחובר עם הטוב של הבריאה, ולכן לא היה לו שום צד לעשות עבירות. בשבילו עבירה היתה כמו להיכנס לאש, הוא חי בידיעה שלעבור על רצון ה' פירושו דבר שאין לו קיום, זה העדר.
אמנם היתה לו בחירה האם לעבור עבירה, אבל זה בדיוק כמו בחירה האם להיכנס לאש.
כפי שאדם הרואה סרט ורואה שם אדם המכה את חברו ה'לא עוול בכפו', אין לו שום צד לקום אליו ולהכות אותו, כי הוא יודע שזה רק סרט, הכל דימיון, אין שום מציאות לסרט הזה.
כך היה אדם הראשון, כל הרע היה בועה של דימיון, מפני שכוחות הרע היו חיצוניים אליו, וזה פירוש הפסוק "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, כי ביום אכלך ממנו מות תמות", דעת פירושו חיבור. עץ הדעת פירושו עץ שמכיל בתוכו את הטוב והרע יחד.
לאחר שאדם הראשון אכל מעץ הדעת, יצר הרע נמצא בתוכו. כעת, כשאדם רוצה לעשות עבירה, הוא לא חווה את הרצון כשמישהו חיצוני שמנסה לשכנע אותו לעבור עבירה, אלא כדחף פנימי, הוא שומע קול פנימי 'אני רוצה…'.
היצר הרע שהוא בעל הכח המדמה, אינו חיצוני. לאחר החטא נוצר רצון פנימי לעשות רע. הדימיונות הם חלק מהאדם ומנהלים אותו. שלא כלפני החטא שהרצון הפנימי היה רצון עשיית טוב בלבד.
מדוע אדם הראשון חטא?
אדם הראשון ברום דרגתו רצה להרבות כבוד שמים. מבחינתו "לעשות טוב, כי אין שום סיבה לעשות רע", זו לא קידוש ה'. לכן הוא החליט לאכול מעץ הדעת, להכניס את היצר הרע בתוכו, להגביר את הרצון הטבעי לעשות רע, להחשיך את העולם, ואז הוא יתגבר ויקיים את רצון ה', יהפוך את החושך לאור, ובכך יתגדל ויתקדש שמו של ה' ברמה הרבה יותר גבוהה.
עולם מלשון העלם. איננו יודעים כיצד מתנהל העולם. מטרת הבריאה – ליצור העלם ואז האדם מתגבר, מאיר את החושך ובכך זוכה לשכר כראוי על עבודתו, ואינו חש בושה בשכר שקיבל, בכך שמקבל תמורה לעבודתו הוא לא חש 'נהמא דכיסופא'.
הנחש פיתה את האדם 'ליצור עולמות', דהיינו להגדיל את ה'העלם והחושך', וכך בכל התגברות, האדם יאיר את החושך ובכך יגדיל את כבוד ה'.
אדם הראשון נתפתה לקידוש ה' הזה. הוא טעה בהערכתו של הקושי, וחשב שיוכל להתגבר בקלות, הוא לא תיאר לעצמו את הקושי כאשר הרע והטוב נמצאים יחד בתוך האדם ומשמשים בעירבוביא.
הוא לא יכל לתאר לעצמו מה הקושי כאשר החושך הינו דחף פנימי. כאשר האדם שומע קול מתוכו האומר 'אני רוצה' לעשות מעשים שלילים, הוא לא יכל להבין את המציאות של דימיון פנימי שמבלבל ומטעה אותו.
ברמה בה היה נמצא האדם, עשיית רע, זהו העדר גמור, אין שום מציאות לרע, ולכן חשב שיוכל להכניס בתוכו את הרע ועדיין להתגבר, כפי שאנשים שומעים על נסיונות של אנשים אחרים ואומרים "למה הוא נפל בזה, זה דבר שקל להתגבר בו", עד שמגיע היום והם עצמם מתנסים באתו ניסיון, אז הם רואים את הדברים בצורה אחרת. כשהם עצמם חווים את הניסיון, הם מבינים את רמת הקושי והאתגר.
התיקון של חטא אדם הראשון הינו להפוך את הבחירה שלנו מ'לא רצוי ולא טוב' להעדר וחסר מציאות'.
כלומר כפי שלאדם אין צל של מחשבה לרצוח, זהו דבר חסר מציאות. כך בדיוק כל עבירה הינה חסרת מציאות. ככל והאדם ימליך את הקב"ה עליו, וירא ממנו יראת הרוממות, כך כל עבירה תהפוך להיות העדר וחסרת מציאות.
זו בהחלט עבודת חיים, ובשביל זאת אנו נמצאים כאן, בעולם הזה. זהו התיקון של חטא אדם הראשון שבגינו אנו נמצאים כאן.
ומה שנותר לנו ללמוד מחטא אדם הראשון הוא ש-"אל תביאנו לידי ניסיון, כדי שלא נבוא לידי בזיון".
לעיתים נראה שלאחר שנכנס לניסיון ונצא ממנו, נצא גדולים, נצא חזקים, אבל מחטא אדם הראשון אנו למדים שלא נכנסים לניסיון בכוונה תחילה, מה שרואים מכאן לא רואים משם…
(התוכן נלקח מתוך הספר 'מכתב מאליהו' חלק ב).